בגן וביסודי הייתי ילדה כל כך רגישה ובכיינית , בכיתי משטויות לא ידעתי באמת מה המשמעות של לבכות.
בחופש הגדול בין כיתה ו' לכיתה ז' למדתי מה זה לבכות.
עכשיו
נזכרתי בהכל, שהבטחתי לך אבל לא קיימתי , הבטחתי לך חיים אבל לא קיימתי , אני כל כך מצטערת
אם היית פה כל זה לא היה קורה עכשיו. רע לי עכשיו אבל אני מעדיפה לפרוק את הכל עכשיו
מאשר שם.היום ומחר אני יודעת שיהיה לי קשה להחזיק הכל בבטן אבל כזאת אני..
תמיד באותם השבועיים אני נכנסת לדיכאון , אני זוכרת שהינו שם יומיים - יום לפני הכל
אני זוכרת אותך בבית אני זוכרת אותך שמח אני זוכרת אותך צוחק אני זוכרת אותי צוחקת
אני זוכרת את ההלוויה אני זוכרת אמא אבודה לא יודעת מה לעשות אני זוכרת אותך אמא, התעלפת אז לא עמדת בזה
אני זוכרת את אחות שלך בוכה על הקבר אני זוכרת הכל
אני זוכרת שכולם באו ואמרו אם את צריכה משהו אני פה אם את צריכה לדבר אני פה
אני זוכרת את האחיות הקטנות לא מבינות מה קורה לאן הלכת רק בוכות
אני זוכרת גם כשאת אמרת לי "את אומרת את זה כדי שירחמו עליך?" את באמת שאלת את זה?
אני שונאת לעמוד מול הקבר כשכל האנשים מסביבי ולדבר אליך בלב , אני שונאת כשכולם מסתכלים עלי
אני שונאת כשאנשים לא יודעים עליך אני שונאת כשאנשים אומרים לי תחשבי שטוב לו עכשיו למעלה
כמה דברים חסרים לי עכשיו ואני יודעת ששום דבר לא יוכל להשלים את החלל החסר הזה
אני לא יכולה לכתוב פה כלום לא שמות לא פרטים אני חושבת שפרקתי מספיק
אני יודעת שאני אהיה חזקה היום ומחר אני יודעת שאתה אוהב לראות אותי צוחקת
אני אוהבת אותך .
לבכות זה מנקה את הנשמה , שוטף אותה
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
