בין השוקולד לוניל

הגעגועים הרסו אותי.

נכנסתי למכונית ב 10 בלילה ונסעתי אליו, צפונה.

יש משהו בנסיעה בלילה לצפון, שמאוורר  את הנשמה הצפופה שלי.

שמתי לי דיסק, שאני מאוד אוהבת, פתחתי חלונות ונתתי לאוויר לחדור.

איך אני מתמכרת לתחושה הזאת של לפני ההגעה לפסגה , עוד מעט אראה

אותו, אהייה בתוך החיבוק שלו.

והוא כבר חסר סבלנות, מחכה לי בפתח הישוב. מסתובבת להחנות את המכונית

וחושבת ביני לבין עצמי... מה יש באיש הזה, שממכר אותי אליו,

למה דווקא הוא מצליח לפצח את כל כפתורי ההפעלה שלי, לבטל את כל

המחשבות ההגיוניות שלי איך ,  בהינף קול , שובר לרסיסים את כל החומות שאני מנסה לבנות נגדו בדם ויזע.....

זהו ,אני כבר עטופה בו וזה מרגיש לי הכי נכון שבעולם.

מחר, האיש הקטן שבי לוחש, מחר אני אחשוב, עכשיו רק להרגיש.