בין השוקולד לוניל

יש בי הערכה מאוד גדולה למלה הכתובה.

אוהבת לקרוא סיפורת וגם שירה.

תמיד מוקסמת מאיך מישהו מצליח לקחת את כל המלים המשומשות הללו ולרקום אותן למארג חדש ומפתה.

שירה תמיד מצליחה לגעת בנימים הכי עדינים שבי.

יש שירים, שמייד תופסים אותי ואז אני כל-כך מקנאת במי שמצליח לכתוב כך.

יש שירים, שאני נדהמת לקרוא אותם, כי הם כאילו נכתבו מנבכי נשמתי.

זה מוקדש  לאיש שמצליח לגעת בי כל פעם  כבראשונה.

אחכה לך של דודו ברק

אחכה לך
כבה את כל אורות עירך
ובוא אל הפינה שלנו
בין סדינים צחים ולבנים

אחכה לך
אסוף אותי אל תוכך
הרחק בערפל שלנו
בין עשן אדום ועננים

אחכה לך
אחכה לך בקצה הערב
שטה שטה לקראתך, אוהב
אחכה לך
אחכה לך בסוף הדרך
קח את הדמעה את הכאב

אחכה לך
חרוט עמוק בתוך ליבך
את ספר הספרים שלנו
שנכתב בסתר הסתרים

אחכה לך
לנשום עמוק את צווארך
בתוך האהבה שלנו
רק חדים חידות אך לא פותרים

אחכה לך...

אחכה לך
להיאבק בתוך גופך
וכך בשדה הקרב שלנו