בין השוקולד לוניל

 פעם בשבועיים אני עולה על רכבת ונוסעת אליו.

לוקחת ספר לקרוא, אבל לא מסוגלת להתרכז, מחשבותי כל הזמן

נודדות אליו, סופרת את הדקות עד שאוכל להתרפק עליו.

בדיוק כשנשמע קול הכרוז לתחנה שלנו ,אני מוציאה מהתיק מראה קטנה ,סורקת את שערי מתבוננת רוצה להיות הכי יפה בשבילו.

יורדת מהרכבת ומרגישה איך הלב שלי מפרפר מהתרגשות, עוד שנייה, עוד שנייה...

תרה אחריו  אל מול פני האנשים ,קשה לפספס אותו, ניצב גבוה מעל כולם

רחב כתפיים ,כל-כך יפה וכל-כך שלי.

וזהו אני בתוך החיבוק שלו. הוא אינו ממהר ,מחבק אותי ארוכות ,מאפשר לגופי

להרגע בגופו.

חושבת לי, עד שהוא הגיע סבבתי בעולם הזה כחצי אי וכשהוא דבק בי

יצרנו לנו יחד אי קטן,

אי של אהבה.

____________________________________________________

לפעמים מאוחר בלילה אנחנו חשים רעב.

לא מתעצלים וקמים מן המיטה להכין ארוחת שחיתות.

אני קוצצת עגבניות לסלט, הוא לא טוב בלחתוך עגבניות, לא אכפת לי,

העיקר שהוא טוב בלאהוב אותי.

יחד בשקט של הלילה אנחנו עובדים כתף מול כתף, לפעמים שותקים, הרבה

צוחקים מבדיחות, שזר לא יבין לעולם.

מתיישבים לשולחן צמודים זה לזו משביעים את רעבוננו

ומגלים, כי רעב חדש צומח לו.