לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

בין השוקולד לוניל


הרהורים של אישה על המותר, על האסור ועל מה שבניהם...
Avatarכינוי: 

בת: 63

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2006    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2006

לא!, בשום פנים ואופן לא!!!


בשום פנים ואופן אני לא מכניסה הביתה אוגרים ! לא יעזור אם תבכי מהיום ועד למחר.

 

הקטנה שלי, שמצוידת בזוג גומות חן וטוב לב העולם התקבץ אצלה בנשמה, מתחננת כבר כמה ימים להביא אוגרים הביתה.

 

איך אפשר להסביר לכם כמה הילדה הזאת טובה?

מסתובבת לה בעולם עם חיוך נצחי.

תמיד מושיטה עזרה לכל כלב עזוב, חתולה עזובה או אמא עזובה..

 (כן, קלטתם שאני די מחבבת אותה)

 

אז, כשהחוקי שלי עזב את הבית והן היו קטנות יותר ועצובות יותר ,חיפשתי מה, מי  יוכל להחליף אותו .מייד עלה בדעתי הוא...כלב,

 כן, כלב יהווה תחליף לא רע.,

 

והן שהתלהבו ונשבעו שיטפלו בכלב.

 

כך קבלנו את סנואי הקטנה, שהיא סוג מעורב בעלת לוק כבשתי.

ואני מעצם היותי בת-תערובת, יש לי חולשה למעורבבים.

 

והן באמת מטפלות בה, אני רק:

מורידה לפשפוש,

מנקה,

מקלחת,

מאבקת,

לוקחת לוטרינר,

מסיעה לתספורת.

 

אבל, מי עושה חשבונות?!

 

קיץ שעבר

 

אמא ,מוכרים ארנבים בפינת חי אצלנו בביה"ס,

בבקשההההההה....

 

כבר שנים אני רוצה ארנב.....אלק שנים, כולה בת 9 וחצי.

והקטנה שלי בד"'כ לא מבקשת כלום, אחת כזאת שמרוצה ממה שיש לה.

איך אפשר לסרב לה.

קנינו ארנב לבן יפיפה, כלוב, אוכל לארנבים ותותי חי לו בשלווה איתנו.

 

 

כל בוקר הייתי קוצצת לו סלט גורמה ומתמוגגת מהנאה ,שהוא טורף הכול.

באמת התאהבתי באוזניון הפרוותי הזה.

 

ואז ,בוקר אחד קמנו מהשינה לגלות שהוא מת לו, בלי כל אזהרה.

וכמות הדמעות שנשפכו בביתנו, יכלו למלא בקלות את המפלס העליון של הכנרת.

 

אני, שלא יכולתי לשאת את כאבן של בנותיי ,רצתי לחנות וקניתי לנו את תותי 2.

הפעם שמרנו עליו מכל משמר, שלא יהיה לו חם מדי, או קר מדי

לצערנו, הוא לא התרשם מהמחווה שלנו ונפטר בדמי ימיו ,תוך שבועיים.

 

נשבעתי ,שאף מכרסם לא ישבור יותר את לבן של בנותיי.

 

נשארנו עם כבשתינו האהובה.

 

וכך חלפה לה שנה תמימה ופתאום ...אמא אני רוצה אוגרים.

 

יש כאן עוד מישהו שרואה דז'וו של בכי וצער חוץ ממני?!.

ולכן אני חזקה, אסרטיבית ועומדת על שלי.

כן, כן, כן!

 

 

תנו לי חודש ואני כותבת כאן פוסט קורע לב איך העכבר הלבן המעפאן

כבש את לבנו בסערה וכתמורה ,הנבלה הקטן התפגר בטרם עת והותיר אותנו שבורות לב מחדש.

והכל, משום שאני רכיכה וחסרת עמוד שידרה, שלא עומדת  מול תחנוניה

ואומרת לא, בשום פנים ואופן לא.!

 

 

סנואי הכבשה הפרטית שלנו, תודו שהיא כובשת.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 28/6/2006 08:00  
59 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שלגיה מהבית ב-14/8/2006 01:58



31,864
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMiss Moca אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Miss Moca ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)