בין השוקולד לוניל

חמש וחצי בבוקר וגופי מתעורר לו מן התרדמה.

אני עייפה, לך לישון גוף,

אבל הוא בשלו, מסרב לי.

אני מתהפכת במיטתי ומנסה לעבוד עליו, לחלום חלומות נעימים,

אך הוא מתקומם עלי, פוקד עלי קומי !

מה אתה רוצה גוף ?, אני נכנעת.

אני מתגעגע, אליו.

גם אני גוף, גם אני,

אבל הוא רחוק, כל-כך רחוק, לך לישון מחר, מחר נדבר איתו.

לא מספיק לי מחר, אני זקוק לו עכשיו !

גם אני כמהה אליו גוף, גם אני, אבל עכשיו מאוחר, לך לישון אני מתחננת...

איך את יכולה לישון, כשאת כל-כך משתוקקת ?, הגוף הסרבן לא מרפה.

רק כך, אני עונה לו, בשינה המיוחלת, אני יכולה לדמיין, שהוא כאן איתי ואיתך.

גם את אוהבת אותו כמוני ?, כן , אני אוהבת אותו בדיוק כמוך גוף, לך לישון, תן לי לחלום עליו, בבקשה...

את אולי יכולה להסתפק בחלומות, אבל אני זקוק לו כאן לידי.

בואי ונאהב עד שהוא יבוא....בואי ונאהב.....

ואני אהבתי עם גופי אותו.

* מוקדש לך ורק לך, באהבה. *