ארבע שנים וקצת מאז התוודעתי לנפלאות הנט'.
לפני כן, עוד חשבתי שעכבר זה משהו שאומרים לו אמאל"ה עכבר ולא משהו שמנענעים אותו בעדינות.
לפני, שתיארתי לעצמי , שאגיע למחוזות כה רחוקים.
אז כשהחוקי שלי היה עוד במלאי , בכלל לא נגעתי במחשב, למרות שעיסוקו הוא בתחום המחשבים. בכל פעם שניסיתי ללמוד,הוא דחה אותי בתירוץ ,שממילא לא אבין ושמה שאני צריכה ,הוא יעשה בעבורי (קסם של בחור הי"ד שלי)
כשהוא עזב ,בין דמעה לדמעה, המשכתי לנגב אבק מעל המחשב, אך לא העזתי לגעת בו.
אח"כ הגיעה חברה ושאלה אותי למה אני לא נכנסת לפורום ונרשמת לקופידון? אני רק בהיתי בה בתדהמה . ואחרי שהיא שאלה מי ספק האינטרנט שלי ועניתי זה יפה שיש לי ספק כזה, אבל אף אחד לא עשה בנינו הכרה. היא הבינה שצריך לעשות מעשה וללמד אותי את התורה.
ולמרבה הפלא (של הי"ד) הצלחתי ממש להבין למה משמשת המקלדת ואפילו לא אמרתי יותר אמאל"ה לעכבר החביב.
השלב הבא היה להירשם לקופידון.
היא- אל תכתבי את כל האמת בנט' האמת קצת אלסטית, אפשר למתוח אותה.
היא - אל תכתבי את הגיל האמיתי שלך, ככה לא יפנו אליך, תורידי 10 שנים לפחות...
אני - מה ,הם לא ירגישו בהבדל כשיראו אותי?
היא- אל תכתבי שאת מורה, יחשבו שאת מרובעת,תכתבי משהו אחר..
אני - אבל אני מורה ממש לא מרובעת, נו טוב אכתוב דוגמנית צמרת, זה בטח ימשוך את כולם.
מרוב שמתחנו את האמת, ממש יצרנו אומנות פלסטית
לא מצא חן לי, רציתי שמיטב בחורנו יחפצו בי ולא בתאומה של פמלה אנדרסון. לכן, עשיתי את הבלתי יעשה וכתבתי את האמת ואת גילי המדויק כולל שבתות חגים ואסרו חג.
ולמרבה הפליאה קבלתי ים של פניות (זה כבר עשה לי מסג' לאגו)
בתמימותי פצחתי בשורה של בליידטים סדרתיים, כשברובם רק רציתי לומר...אמאלה עכבר....
מסתבר, שגם להם היה חבר, שלימד אותם למרוח את האמת. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
