בין השוקולד לוניל

נדמה לי, שראיתי זאת לראשונה אצל שדות היקר אבל כשקראתי אצל רמה המדהימה נזכרתי בסנדביץ של סבתא שלי.

(מקווה, ששמתם לב, איך אני משוויצה בלינקוקים שלי  )

שדות העיר את תשומת לבי ,שפרוייקט הסנדביץ התחיל דווקא כאן

הסנדביץ של סבתא טובה ז"ל.

הייתה לי רק סבתא אחת כל חיי ואולי משום כך, היא מלאה תפקיד מרכזי בראשית חיי.

סבתא טובה גרה שני בתים מביתנו  וכל חיי היוותה מקור מפלט בשבילי. הייתי ילדה פרועה, חסרת מעצורים, מן בן-בת כזאת.

תמיד הייתי חוזרת פצועה וחבולה ורצה מייד לסבתא, כדי שאמא לא תכעס עלי ותשים לי את היוד האדום השורף, כי שוב לא נשמרתי ונפצעתי.

היא תמיד קבלה אותי במאור פנים, אף פעם לא שפטה ואני כתמורה, הייתי מגיעה אליה בכל פעם שרציתי פינוק  חסר גבולות, או סתם להתבשם בריח שלה.

היה לה ריח עתיק ומתוק וגם היום עשרים שנה אחרי שהיא נפטרה ,אני מסוגלת לעצום את עיני ולשחזר את הריח הזה של ילדותי. ריח של  ביטחון ואהבה, ריח של בית.

אישה גדולה הייתה, חזה גדול ובתוכו היה לה מחסן, כן, את כל אוצרותיה הכיל החזה הזה, פנקס קופת חולים אדום גדול, כסף עטוף במטפחת ואפילו סוכריות שקדים כדי שתוכל לשלוף במהירות לנכדים

כמה דמעות נקוו במחסן הזה שלה , תמיד היה שם מוכן לספוג את דמעותיי, או את כמיהתי לאהבה ולפינוק.

בחופשת הקיץ עשיתי לסבתא הסבה לקייטנה ואז בכלל שרצתי שם ימים ולילות.

כל בוקר היה לנו ריטואל קבוע. מנכשים את העשבים בגינה, משקים את העצים והפרחים ונכנסים היישר למטבח.

אני יושבת על השרפרף הקטן והיא מכינה לי ארוחת בוקר. אני כמובן ,מהרגע שפקחתי את עיני, לא סתמתי את הפה והיא הייתה מחרישה ומקשיבה , אך כשהיה לה מה לומר, זה תמיד היה משפט בעל-ערך, שאני זוכרת גם היום.

קודם כל מוציאה את החמאה שתרגע מהקור של המקרר, אף פעם לא מרגרינה לנכדה המועדפת עליה.

את הלחם השחור קנתה כבר בבוקר מוקדם, במכולת של עובד.

תחילה היא שמה את המחבת על האש, שהשמן ירתח טוב טוב, אז כדבריה, החביתה קופצת  לתוכו בשמחה.

אח"כ טורפת שתי ביצים בצלחת, בסבלנות, מפלפלת קלות ומגרדת לבלילה גבינה מלוחה.

הגיע הזמן לבצוע את הלחם הטרי. תמיד הייתה חותכת פרוסות שמנמנות ותמיד באלכסון, שיהיה יותר לחם.

גם הירקות היו זוכים לטיפול דומה, העגבנייה והמלפפון היו נחתכים לחתיכות עגולות ושמנות.

ורק כשחביתה קופצת בשמחה למחבת, היא הופכת זהובה ופריכה ומוכנה להדחק לפרוסות הלחם.

וכך זה נראה...מנה גדושה של חמאה על פרוסת לחם עבה

מעל החביתה המבעבעת

מעל חתיכות של מלפפון ועגבנייה

וסוגרים עם הפרוסה השנייה של הלחם.

כך היתה מגישה לי עם מגבת מטבח מלמטה, בשביל הטפטופים, כי אוכל שלא מטפטף, לא שווה.

ואני הייתי יושבת במטבח הקטן, מגבת קטנה כרוכה על צווארי ופוערת פה ענק, כי הסנדביץ היה ענק, אוכלת מטפטפת ומאושרת עם סבתא.