בפעם הראשונה, שעשיתי את זה בנוכחותו, הוא נבהל ושאל אותי "את נורמאלית?" האמת, שאני לא סגורה בעניין.
אני גם כל-כך רגילה לנהוג כך, שזה נראה לי הכי נורמאלי שיש בשוק.
ובעצם ,אם אפשר להאשים מישהו, או משהו בשריטה הזאת, זה את הקיץ. חם, דביק ותוך שנייה כל אחד הופך למצב צבירה נוזלי בעעעעעע. אם יש דבר שאני הכי שונאת בקיץ ,חוץ מהקיץ עצמו , זה להתלבש. לא משנה כמה פעמים התקלחתי, חמש דקות לאחר שאני יוצאת, אני שלולית חסרת חן , לא אוהבת להיות אישה נוזלית.
ולכן, איך שאני מגיעה עם האוטו לחנייה , שלק, החזייה נשלפת במיומנות מדהימה.
אם יש חגורה למכנסיים, גם היא נשלפת מייד אחריה. הגעתי לחדר המדרגות, אני חולצת נעליים ומתחילה לפרום את כפתורי המכנסיים וכך אני נראית : תיק ביד אחת ,ביד השנייה מפתחות, נעליים חגורה , חזייה ומכנסיים חצי מופשלים.
בד"כ אני מצליחה לפתוח את הדלת לפני שהמכנסיים נוזלים לי, אבל לפעמים השריטה הזאת יוצרת סיטואציות משעשעות.
קורה שאני פוגשת בשכנים שלי , שמכירים את השיטה והם נחלקים למעודדים ולמזדעזעים.
כשזושה השכנה הפולניה גרה כאן, היא היתה מצקצקת בקולה המתחסד ואומרת לי "נו, נו , כך גיברת לא מיתנאגת"...אבל אני לא גיברת
אפילו לא גברת ואף פעם לא האשימו אותי בהתנהגויות ראויות. ומכיוון שזושה הייתה סוכנות רוייטר של הבניין ,מייד כל התושבים דווחו על המעשה הנלוז,כך שבכל פעם שבניה המתבגרים של יפה היו שומעים את קול מכוניתי בחניה, מייד היו מוצאים להם סידורים בחדר-המדרגות.
השכן הרשע מקומה ג' , היה עושה פנים מזדעזעות , אך אני ראיתי היטב, איך הוא בולש לכיוון הציצי חף-חזייה שלי.
הכי משעשע היה להתקל בעוברי אורח שליחים וכו, שפשוט לטשו עיניים בתדהמה והנועזים מבניהם אף עודדו אותי להמשיך את המופע.
ואני, אני בסך-הכל רציתי להגיע הביתה...בשלום. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
