בין השוקולד לוניל

כבר יומיים מסתובבת עם מועקה בבטן.

אתה מתקשר, מנסה להעמיד פנים, שהכל כשורה. אח'כ בעדינות אתה מבשר לי , שהיתה נפילה קרובה מאוד לבית שלך

וכל החצר האחורית נהרסה.

שאלתי, מה עם הנוריות ? נהרסו ענית והערסל שלנו? נקרע לגזרים  הודעת לאקונית.

התחלתי לבכות, בכי תמרורים על הנוריות שלך ,שטיפחת באהבה, על הערסל, שקנית לאחר שנידנדתי לך, על החיים שלנו שנקרעו לגזרים.

רוצה אותך לצידי, לקבור את ראשי בחיקך. רוצה שתקרא לי שוב "קטנה שלי", למרות שאני גדולה ממך ב 4 שנים.

רוצה לספר לך כמה צדקת בקשר להוא, שחשבתי שהוא חבר טוב, אבל התגלה כנוכל ורמאי וזה כואב.

מוכנה אפילו  שתקרא לי שוב "פתי מאמין לחתול ולעכבר" וששוב נשב יחד בערסל, אתה תכין לי קפה של בנות, נס-קפה -ולך תכין קפה של בנים ,קפה שחור -וכך נשב בדממה, בפיסת גן-העדן השקטה, נדבר יחד, נשתוק יחד.

אני מתגעגעת לשפיות של פעם

רוצה שהמלחמה הזאת תגמר כבר.

רוצה שהכאב והמועקה יתגרשו להם  כבר מהגוף שלי.