בימינו כל דרדס צעצוע מסתובב עם טלפון משוכלל בתוך האוזן שלו, מסמס במהירות מתוך שינה ושולט בכל רזי הטכנולוגיה.
כשאני הייתי ילדה, היינו קושרים חוט לשני אשל ומשחקים בהוקי -טוקי.
הטלפון בבית היה עם חוגה ואם הצד השני היה תפוס, היינו מקבלים נקע באצבע מלבצע חיוג חוזר.
גם כשפרצה מגפת הניידים בארצנו, לא נכנעתי מייד בהתחלה, כן ,היה לי קטע פלצני של "אני לא כמו העדר", אבל בסופו של דבר התעדרתי כמו כולם ומאז אני מקיימת יחסים אמביוולנטיים עם ניידי.
כן, זה נוח שאני יכולה להתקשר באמצע שום מקום ולדבר עם מי שאני רוצה, אבל לפעמים, דווקא כשאני זקוקה לפרטיות, הקרצייה הקטנה והמרטטת מפריעה לי.
משגעת אותי השאלה של.."איפה את" , אפילו הטכנאי של הוט שואל אותי את השאלה הזאת, כאילו מה זה עניינך, פשוט תגיד מתי אתה בא לתקן.
אני נמצאת איתו, באמצע האקשנים, המרטט שלי צועק, אני משאירה אותו דולק, כי אני תמיד זמינה לבנותיי, אני עונה..."אמא, איפה את? מה את עושה?"
נו...מעשי צדקה כמובן, אבל תודו שזה משבש לפעמים את החיים.
מחלקת הסימוסים. מגלה לכם סוד, לוקח לי שעה לכתוב ס.מ.ס
א. כי אני זקוקה למשקפי קריאה
ב. כי אני מתבלבלת בין האותיות
ג. כי ממש אין לי סבלנות לזה....
בהתחלה מה שעשיתי היה פשוט להחזיר את אותו המסר למי ששלח לי (אבלה)
אח"כ למדתי שיש פונקציית להשיב (הריעו לי ) והתחלתי לסמס, אבל משגע אותי , שאין לי סימני קריאה, אני אישה עם הרבה סימנים.
לפעמים הקטנה שלי אומרת, "אמא בואי אני אכתוב במקומך", כשזה סמס חלבי, אני נענית ברצון, אבל כשאני מסמסת לו דברי זימה, אני אומרת לה "לא תודה, אני חייבת להתאמן" להתאמן אלק... וכשהיא מציעה לבדוק אם כתבתי נכון, אני אומרת אללה יסטור.
חיוג לטלפונים בזכרון
אמרתי כבר שאני עוורה, זקוקה למשקפי קריאה מה שגורם לטלפונים מפוספסים.
מגיעה לאות נ' ומתקשרת לנעמה, ואומרת..."נו איפה את לא קבענו ב-10", מהצד השני עונה נחמה..."מוקה, עוד פעם את בלי משקפיים".
ובכלל יש לי פטנט כזה מכיוון שיש לי כל מיני אנשים ברשימה, שלא תמיד בא לי לדבר איתם, על יד השם אני עושה לי סימנים למשל "יש אחד, שליד שמו כתבתי
אסור לענות עם מלא כוכביות.
אחד כתבתי ניג'ס גדול, כי שיחה איתו אורכת שעות וכך הלאה...
אז חברים, אם שלחתי בטעיות למישהו מכם סמס זימתי, צר לי, זה לא אני
ואם שאגתי עליכם בטעות, זה אני בלי משקפיים.
ואם לא הייתי זמינה לכם כמה שעות, זה כי אני עושה חיים משוגעים, אין צורך להתקשר למשטרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
