בין השוקולד לוניל

כן, גם אני נכנעתי לחגיגות הבסטליה של ישרא. קצת מפגרת, מודה, אבל תמיד אופטימית.

חמש שנים האתר הזה קיים, אני רק ארבעה חודשים חלק ממנו.

האמת, שלא היו לי שום ציפיות כשפתחתי את הבלוג שלי. כבר סיפרתי כאן, שבתי פתחה ,עיצבה לי ובעצם ממש דחקה בי לכתוב, אני הייתי מאוד סקפטית בנושא.

חשבתי, שאכתוב קצת ובזה יסתיים העניין, לא תארתי לעצמי לאן הדרכים של ישרא יובילו אותי.

אז מה היה לנו, קצת סטטיסטיקה.

בחודש הראשון שפתחתי היו לי כמאה כניסות, בחודש השני 1000 ומחודש לחודש כוחי עולה .

בחודש השני, קבלתי במתנה ובהפתעה, מנוי פרו.

אני מלונקקת בגוגל, לא רק בשם הבלוג, אלא בזכות שמות פוסטים שלי.(זה אומר שאני סלב? )

על הניק מוקה.

הכינוי הזה הולך איתי כמה שנים ברחבי הנט', כך שעד היום ,איש שאני מאוד אוהבת קורא לי מוקה, כשם חיבה.

למה בעצם מוקה?

א. כי יש לזה אסוציאציה מתוקה ואני אישה של מתוק.

ב. כי אני מעורבבת בת לאם פולנייה (הוניל) ולאבא מעירק(השוקולד) ולכן יצאתי מוקה.

בזכות ישרא

הכרתי וירטואלית אנשים מדהימים, מוכשרים, חכמים, שאני נהנית לקרוא אותם.

הכרתי נשים מדהימות, חזקות, נפלאות, ששמחתי לפגוש בהן.

הכרתי את איריס, שהפכה מייד לדמות מרכזית בחיי וכל יום אני אוהבת אותה יותר ויותר.

נודעה לי האמת, המרה, לגבי מערכת יחסים צולעת מעברי, בעקבות הידיעה, חתכתי את חבל הטבור, רווח לי וחיי רק השתדרגו מאז.

הצלחתי לאהוב בלוגר אחד, ממש אהבת נפש, למרות שמעולם לא פגשתי בו.

הכי אוהבת

להכנס ולראות תגובות שלכם.

להכיר בלוגרים חדשים, בעיקר את אלה שמסקרנים אותי.

לקרוא אתכם, אחד מצחיק אותי, השני מאתגר אותי, השלישי מחרמן אותי, עם ההיא אני מזדהה וכך הלאה.

להכנס לפינג-פונג של תגובות עם מישהו או מישהי מעניינים.

תודה

על, שהכנסתם אותי לחבורה המופלאה הזאת.

אוהבת את חדוות הכתיבה ואת האהבה שאני מקבלת מכם.

ואוהבת כל אחד ואחת מכם.

*** תודה מיוחדת ליריב, שפעם אחת בשבת בבוקר, הייתי זקוקה לעצה משפטית ולהפתעתי הרבה , תוך חצי שעה הוא חזר אלי בתשובה.