בין השוקולד לוניל

מחר מתחילה שנת הלימודים.

כמה תקוות עטופות בתוך מחברות חדשות,

כמה שבועות אנו דוחסים לתוך ילקוטים נוצצים,

כמה נדודי שינה יש ביום של לפני שעת השין.

אז, לקראת היום הגדול..............

לגדולה שלי,  שעולה לכיתה ח'

חודש שלם של טירטורים עברנו עד שהצלחתי להעביר אותה לחטיבה יוקרתית בעיר, הגעתי עד לנהג של ראש העירייה, אחרי שדחו את בקשתי שוב ושוב ,עד שהם הפנימו, שיש להם עסק עם אם פולנייה.

שוב היא מתחילה מחדש, בחברה חדשה ואני עם פרפרים בבטן, מאחלת לה, שיהיה לה רק טוב מבחינה חברתית, ללימודים היא דואגת יפה בעצמה.

לקטנה שלי,   שעולה לכיתה ה'

שירגעו לה הקוצים בטוסיק,(ירושה מאמא) שתפטפט פחות עם החבר'ה(גם ירושה מאמא), כי מיציתי את הקטע לחתום על הערות ביומן....מפטפטת במהלך השיעורים.

ו...היא תמיד תהייה הקטנה שלי, גם שתהייה בת 70.

לי

לאחר שנה של שבתון, אני צריכה לאסוף את כל הכוחות ולהתחיל מחדש.

לילדי הגן, באשר הם

ובפרט לילדודס של סופי והניקה.

לילדי כיתות א'

תמיד צובט את לבי לראות את הקטנטנים, נושאים על גבם את הילקוט החדש, סוחבים איזה  אמא או אבא דומעים אחריהם.

לנועה הקטנה ולאמא המדהימה שלה, שמחר בטח תזיל דמעה או שתיים.

ב ה צ ל ח ה