בין השוקולד לוניל

אוף אתך,

כמה שאני שונאת אותך.

אתה מעצבן אותי, טורד את מנוחתי.

אתה כל-כך לא מתאים לי,

הרי ברור מה היה קורה אם היינו יחד

שוב, הייתי נכנסת למשבצת, המטפלת, המעניקה הנסחטת עד כלות

לא!

אני לא מחכה לטלפון ממך (שקרנית)

גם לא לס.מ.ס (את מי אני מרמה)

אני בכלל לא חושבת עליך (כן,בטח)

אני אפילו לא מדברת עליך עם חברה שלי (yeaa sure)

יש לי מישהו, שאוהב אותי, משקיע בי, דואג לי ומוכן לקטוף את הירח עבורי.

ואתה, היית רק אפיזודה קצרצרה בחיי

ריגוש רגעי,

תשוקה אחת פראית,

אש שהתלקחה במהירות ונמוגה בחטף.

יומיים כמעט ולא חשבתי עליך

ופתאום, ראיתי אותך

פנים מול פנים.

אתה היית עם הילדים שלך,

אני עם שלי

רגע אחד קטנטן של מבוכה,

הושטת לי יד, לשנייה אחזנו ידיים,

ליטפת לי את הקעקוע

ושוב הכל הסעיר.

איך אתה מצליח ברגע ,להפוך אותי למרגרינה חסרת בינה ?

רציתי לפול על צווארך,

לטעום אותך,

להריח אותך,

להרגיש כל שריר,

להביט בעיניים הממזריות,

ללטף לך את הפנים,

להטביע אצבעותיי בשערך.

לחשת לי משהו באוזן

כמעט והייתי מוכנה לעזוב את הכל,

לרוץ אחריך

לאן שרק תרצה

ואתה הרי יודע זאת

מרגיש אותי,

מהתל בי,

משחק בי כמו צעצוע.

למזלי לא הייתי לבד,

הצלחתי לשמור על מרחק.

אמרתי שלום,

הסתובבתי והלכתי

הרגשתי איך העיניים שלך שורפות את גבי

ולא הבטתי לאחור.

אני שונאת אותך, שונאת אותך, שונאת אותך.

.