בין השוקולד לוניל

כל אווירת הסליחות הגורפת עושה לי כאב תחת, מהסיבה הפשוטה ביותר, שהיא נראית לי צבועה להחריד.

אנשים מחכים שנה שלמה ובין לבין הם חוטאים, מעליבים, דורסים, פוגעים ועוד שאר ירקות ואז ביום אחד בא לציון הגואל?

השנה אני חוגגת יום הולדת בדיוק ביום כיפור (תודו שזה מבאס טיכו..)

זה אמור להעביר לי איזה מסר?....

אז הלכתי לחטט בכתובים וראיתי, שרק סליחה אמיתית מהלב, חרטה, עזיבת מעשה החטא, היא סליחה אמיתית, שעליה נמחל לנו.

ומהו חטא בעצם? אני בטוחה, שלפי מכון התקנים אני חוטאת מהגהינום, כי אני מרבה לעשות מעשים אסורים על-פי דת משה בישראל.

היכן מותחים את הגבול בין לעשות מה שבא לי, לבין הפגיעה באחרים?

איפה המקום של לשמור על הרצונות, הצרכים שלי ,לעומת הנורמות

החברתיות?

ואם אני רוצה להיות סטיית תקן על הנורמה?

ואם אני ממש מרגישה טוב עם עצמי, עדיין אני צריכה לשחרר לעולם, איזו מחילת פרווה, סתמית, שלא יחסר.....

הרי המילים כל-כך זולות, המעשים הם היקרים מפז.

ואני רק אישה אחת קטנה (נו טוב, מיני דבה) , שמתנהלת בעולם הזה ללא רצון לפגוע, אבל אני מניחה, שלפעמים פוגעת באנשים .

יש קומץ קטן של אנשים בעולמי, שסרבתי למחול להם, שהקאתי אותם מחוץ לתחום היישוב שלי, האמת, שאני אדישה אליהם ואם להודות באמת, גם לא אכפת לי שהם נפגעו ממני.

זה עושה אותי אדם רע?

החרוב שלי (על תקן יש לי אהוב בסיירת חרוב) אמר לי השבוע, את לא "מיין סטרים" לכן, 'לפעמים את מושכת גם הרבה אש. הרבה אנשים ירכלו, כי את עושה מה שהם לא יעזו לעולם לעשות.

 אז מה להפסיק כדי שיהיה להם יותר נוח לעכל אותי?

החלטתי כבר ממזמן  שאני הולכת בתלם שלי, עושה חשבון רק לעצמי ולבנותיי

אם למשל, זה שאני הולכת בבגדים פרובוקטיביים, כשאני מודעת לזה, שזה מפריע לאמא שלי ובכל זאת...עושה אותי פוגעת?

ואם אני שולחת לו ידיים באמצע הרחוב, זה עושה אותי סוטה?

אני מודעת לזה שאני חמת-מזג הכל אצלי נעשה בלהט, כשאני כועסת מוטב לתפוס מחסה, אבל כשאני מתקררת אני מסוגלת ללבן את הדברים עם מושא כעסי, להצטער באמת ובתמים אם פגעתי והעיקר לנקות את הלב ולא לנטור.

לא אמינים בעיני האנשים שצועקים מתחת כל עץ רענן, אני בעד אהבה, נתינה, אני לא רכלן,לא קנאית, לא רע, אני צדיק.....

אני הכל מכל וכל, לפעמים אני נבלה לא קטנה, לפעמים אני סוכרייה ,ממש לא קדושה וגם לא צדיקה.

בפרוס עלינו יום הכיפורים, אני מוחלת לעצמי על כל החטאים שלי

מאמצת אותי אל חיקי ובאהבה גדולה

את הסליחות של ביני לבין האחרים, אני עושה ממילא, בכל פעם שאני צריכה.

בברכת שנסלק"לע  (שנסלח קודם לעצמנו)

ובאהבה גדולה

מוקה