בין השוקולד לוניל

ערב כיפור ואני מקרצפת את הבית, כמו שהבטחתי לעצמי. האמת שנקרעתי כי לא תחמנתי את עצמי ועשיתי יסודי. קצת קניות אחרונות של לפני, מהר להספיק לענות בישרא , טלפונים אחרונים להודיע לכולם שאני נכנסת לדממת אלחוט ושעת הצום מתקרבת.

החלטתי שהשנה אני לא צמה למה? כי לא בא לי.

הגדולה שלי החליטה שהיא צמה עד הסוף, דבר שהבהיל אותי מאוד, כי היא ממש רבע- עוף. עשיתי ארצה לפולנייה ואמרתי לה שאני סומכת עליה, שאם תחוש ברע, שתשבור את הצום...אוך המשפט הזה עלה לי בבריאות, אבל השתלם בטווח הרחוק. ב12 בלילה היא נשברה מיוזמתה ואני נשמתי לרווחה.

שעת השין הגיעה, אני אשכרה מכבה את המחשב, את הנייד, את הטלוויזיה

ונכנסת למיטה לישון מתעוררת לי בשלווה לאחר שעה וקצת.

הקטנה כבר יוצאת לדווש ברולר ואני נשארת עם הגדולה שלי. אנחנו מתכרבלות במיטתי ומדברות ככה בגילוי לב. מספרת לה, היא חולקת איתי דברים חדשים, אני מאושרת, כי ככה ביומיום היא מאוד מופנמת והזמן הזה שלה ושלי היה יקר מפז.

בין לבין הקטנה מגיחה, כל פעם עם כנופיה אחרת של חברים. ילדה עם אנרגיית טורבו...מעניין מניין לה...

12  בלילה הבנות חוגגות לי יום הולדת, עם מתנה וברכות מדהימות, אני כמובן דולפת מאושר.

יום המחרת עובר בנעימות, אנחנו משחקות במונופול, (קיביני 3 פעמים בכלא...)

משחקות בתופסת גובה, אני ניצחתי יששששש

וצוחקות כל הזמן. מדי פעם מדגדג לי בקצות האצבעות לנענע את העכבר שלי, אבל אני לא מתפתה (כפרעלי).

למרות שהחלטתי בלי מוסיקה, בצהריי היום אני נשברת ומבקשת מהגדולה את הנגן mp3 שלה, שוכבות יחד במיטה אוזנייה אחת לה, אוזנייה אחת לי היא מסבירה לי קצת על המוסיקה שהיא אוהבת ,עוד רגע מתוק של קירבה.

חשבתי כל היום, שהקדחתנות של חיי, לא מאפשרת לי את הרגעים הללו של להיות נטו אתן תמיד יש טלפונים וכביסות וארוחות...היום הזה סימן לי תמרור אזהרה, באמת חשבתי שאני כאן בשבילן, אבל לא כך בצורה טוטאלית, מרגישה, שמשהו צריך להשתנות.

6 בערב, תם יום כיפור, אני פותחת את השלטר על המדיה ומתחיל מבול של טלפונים ואסמסים של איחולים ליום ההולדת. הכי מרגשים אותי הם הטלפונים של תלמידים שלי לשעבר.

החרוב המתוקי שלי בין הראשונים, השתגע מהדממה ומחליט ככה בספונטאני לארגן כמה חברים לצאת לשתות ב 4x4 בראשון.

8 חברים טובים ביניהם איריס ובעלה, אין דבר טוב מזה. כמה היה חשוב לי שאשתי תכיר את אהובי ואת חבריי ואילו מחמאות איריס קיבלה מהם, בפרט מהגברים!! פשוט התפוצצתי מגאווה, כאילו ילדתי אותה בעצמי.

זריזי ונעמה שקיבלו כבר מעמד של משפחה אצלי בלב.

חצות וקצת אנחנו נפרדים, החרוב ואני מתפנים לעיסוקינו

אני חוזרת הביתה ב 6 בבוקר...עייפה, אך מאוד מרוצה....אחלה של יום הולדת.

ועוד מצפה לי מסיבה גדולה ביום חמישי....החיים יפים....