בין השוקולד לוניל

בישול הוא סוג של תראפייה בשבילי.

תמיד כשאני מוטרדת, אני שמה לי דיסק, שאני אוהבת ונכנסת למטבח ומבשלת מה שאני מוצאת לי במגרות או במקרר והאמת, שיוצאים לי מאכלים נהדרים מבלי להתכוון בכלל.

בכלל ככל שרמת המוטרדות שלי גבוהה, כך המאכלים יוצאים מוצלחים מוזר, אבל ככה זה.

כבר יומיים שאני מרחפת לי באיזו בועה, מנסה לגרש את מה שמטריד אותי, יודעת בדיוק מה מציק לי ובכל-זאת מסרבת להכנע, כי לא מתאים לי להיות במשבצת הזאת.

אז, יאללה אישה למטבח

שתי כוסות עדשים כתומים  לשטוף ולהשרות במים פושרים.

בנתיים ,שני בצלים גדולים לחתוך לטבעות דקות ולהזהיב בסיר עם שמן זית.

מוסיפים את העדשים לסיר ומעליהם מים רותחים (תלוי ברמת הסמיכות הרצוייה )

אבקת מרק בצל (שתיים שלוש כפות)

פלפל

מעט מלח

כמון

לערבב ולתת למרק להתבשל על אש קטנה.

הטלפונים מטרטרים לי, אבל אני בהתנתקות, רק אני והמרק שלי

כשהעדשים מתרככים, אני מוסיפה שמיר קצוץ דק, ככה גם הריח וגם הטעם של השמיר נשאר במרק.

וממש לפני, שאני מכבה את האש, אני מוסיפה חופן של אטריות ביצים וסוגרת את המכסה

שינוח לו המרק עם כל המרכיבים.

שוב יש טעם של חורף בבית

ואני פרקתי תסכולים, בסירים

בתיאבון.