בין השוקולד לוניל

עייפתי מהמולת החיים שמסביבי, כמהה לאיזה שקט, לאיזה אי בודד שיקלוט רק אותי

תנו לי קצת חול לבנבן, ( המילה הזאת הורסת אותי מסיבות השמורות במערכת...)  ים תכול, כמה פירות אקזוטיים , שנגמרים ב "נה" ולא רק בננה

בלי טלפונים מטרטרים, בלי המחשב, בלי בגדים, ככה נטורל

ואני מתמסרת לשקט, לשלווה, לציוץ הציפורים, הפרפרים לאין כביסות לאין הקפצות לאין תיזוזים

רק אני עם עצמי.....

בעצם, יומיים בלי הבנות ואני בתקרה מגעגועים, אקח לי רק את הבנות וזהו

רק אני והן באי שלי בשקט ובשלווה שלי, אין כניסה לאף אחד.

נו טוב, אם הבנות הגיעו, אגיד לגדולה, שתביא איתה את הנגן שלה, שאוכל קצת לשמוע מוסיקה, בין פיצוח אגוז קוקוס אחד לשני.

בעודני משתלוות לי(שלווה), בשקט האינסופי הזה, אולי אגניב איזו שיחת טלפון קטנה בנייד לאשתי, רק משום שאני לא יכולה לעבור יום מבלי לשמוע את קולה וזהו, אני בשקט שלי עם עצמי....בעצם עברו שלושה ימים ולא ראיתי אותה, נו טוב, שתבוא רק אישתי אחלוק איתה את האי הבודד שלי וזהו אף אחד לא נכנס יותר.

בעודי משחקת את ג'ין נטולת הטרזן, בטח אתגעגע לשיחות שלי עם החרוב, כי לפני הכל, הוא הפך לחבר הכי טוב שלי, אז אולי איזה מייל קטנטן לחרוב וזהו, אני בפאננה שלי.

רגע, אי בודד, חול, ים שקיעות ובלי סקס , נו טוב שיבוא החרוב, רק משום שהתפאורה כל-כך מתאימה למעשה חרובים.

כן, עבר שבוע, אני בשיא השלווה לא זקוקה לשום דבר, פרט אולי להצצה קטנה בישרא, לדעת מה קורה עם כל האנשים, שנקשרה נפשי אליהם וזהו, אני בשיא הרוגע שלי.

כן הגיעה השבת אולי רק לכבודה אזמין רק קומץ קטן של חברים, שהפכו למשפחה, זהו רק 15 אנשים וזהו, אף אחד לא נכנס לאי הבודד שלי.

ואני אתם שואלים? אני מפננת לי בשלווה באי הבודד שלי

בשלווה?  אחרי שכולם נדחפו לי לאי הבודד?

אני נשארת בבית!

ואני סוגרת את ה - 9000, בזכותכם