בין השוקולד לוניל

הוא מבוגר ממני ביותר מעשור, איש שהחיים הפליאו בו את מכותיו

ולמרבה הפליאה, הם לא הכניעו את נפשו.

נפש מעודנת, רגישה, רכה ומכילה, שמתובלת בהרבה נסיון וחוכמה.

התחלנו לדבר בטלפון לפני כמה חודשים שיחות ארוכות לעיתים רק מהשלום הראשוני, הוא הצליח להבחין, שמשהו עובר עלי, ידע תמיד לארוז את המילים שלו כך, שאוכל להפתח אליהן ולקלוט את המסר.

באחת השיחות שלנו אמרתי לו שאני אוהבת אותו, איך אפשר לאהוב אדם שמעולם לא פגשת, שאל אותי, אפשר עניתי, אפשר לאהוב ככה בלי סיבה, כי הנפש לי נקשרה בשלו.

השבוע נפגשנו בפעם הראשונה, הוא היה מוטרד מאיך ארגיש כשאראה אותו, אבל אני זקן אמר לי בחצי צחוק, חצי רצינות, אותי זה לא הטריד בכלל.

ידעתי עמוק בפנים, שהחברות הנפלאה שהתפתחה בנינו רק תעמיק שורשים.

נפגשנו הבטתי בעיניו, חיבוק ארוך וחיוכים.

שאלה אותי אח'כ חברה שלי איך הוא נראה? יפה אמרתי לה, כי הוא חבר שלי.

קשה לי מאוד לתאר חיצונית אדם יקר ללבי, מי שאני אוהבת נראה לי הכי יפה שבעולם.

שלוש שעות ישבנו בבית קפה, השיחה קלחה בנינוחות גדולה.

שני אנשים כל-כך שונים, קצב החיים שלנו כל-כך שונה, הריתמוס שלנו אחר,

אם אני אש להבה, הוא נהר של שלווה ובכל זאת היה חיבור מדהים.

הוא אחד משני אנשים בעולם הזה, שלימד אותי את סוד הקבלה ,לקבל

באהבה.

ואני הרווחתי חבר מיוחד במינו.

*מוקדש לך באהבה, מקווה, שתקרא את זה פעם.....