בין השוקולד לוניל

אחת מעבודות ה"מַעָץ" שאני אוהבת לעשות בבית, הוא שטיפת כלים.

מול הכיור קרוע לו חלון ענק, שיח רחב מסתיר את הבתים ממול, מן זיוף פסטורלי שמעודד אותי  לדבר עם עצמי.

בעודי שקועה ביני לביני, אני שומעת פתאום את הקטנה מהסלון, אמא לא מצצה אף פעם   ומייד אח'כ...אמאאאאאאאא נכון שלא מצצת כשהיית קטנה?

כשהיית קטנה אף פעם לא מצצת אצבע?, עד כמה שזכור לי עניתי, לא מצצתי כשהייתי קטנה.

חשבתי שסיימנו את דיון המציצות של אמא שלה , אבל היא בשלה, חברה שלי סיפרה לי שאמא שלה מצצה עד גיל מבוגר.

באמת? עניתי בפליאה, וחשבתי על האמא המוצצת הזאת, מייד התעניינתי מה זה גיל מבוגר, בקריטריונים של ילדה בת 10, פששששששש באמת מוצצת האמא ההיא.

ואם לא מצצת כשהיית קטנה, אז בטח לא מצצת כשגדלת, המשיכה בלוגיקה שלה, חבל שאי אפשר לשאול את סבתא בקשר לזה.

למה עניתי באירוניה, זה יהיה נפלא, אם אחרי הפיצוץ האחרון תתקשרי לסבתא ותשאלי אותה אם אמא מוצצת.

אני לא מצצתי כשהייתי קטנה וגם לא אמצוץ כשאגדל, סיכמה הקטנה בקול נחוש......אופטימית הבת שלי....

שבת נפלאה, חברים שלי