בין השוקולד לוניל

או שלום לקן הקוקייה .

ה"יד שלי מאוד יצירתי, הוא שבר את הראש איך להיפגש איתי על בסיס קבוע ,יגע ומצא : בבית משפט.

נכון, תאמרו לו, לא מקום מי יודע מה, אין אינטימיות, גם בכסף שמשלמים לעורכי הדין, אפשר ליהנות במסעדה טובה, אבל רצונו כבודו.

מזה שנה וחצי אנחנו נפגשים בבתי משפט, בזכותו, יש לומר, הכרתי גם את בית המשפט המחוזי וגם את בית המשפט לענייני משפחה, את הרווחה, את העובדות הסוציאליות ועוד ועוד.

וכך מצאתי את עצמי, נגררת עם עורכת הדין שלי לכל מני משפטים הזויים.

בבית המשפט המחוזי, בין דיון לדיון זכיתי לראות כל מיני מסוקסים עם גלימות שחורות מתנפנפות, האמת שקלתי להציץ לכמה מהם מתחת לגלימה, אבל עורכת הדין שלי, חשבה, שזה לא יראה טוב לתיק, אז ויתרתי.

בבית דין לענייני משפחה, התחיל איתי אחד מדהים, כפוף, חסר שיניים, קצת שיערות מתפרצות מהאף  ומנת משכל של זבוב בקומה, אבל אני לא קטנונית, זה בהחלט החמיא לי.

אני מודה, שהמון פעמים , כשהי"ד הסתכל עלי בעיניים זועמות, פשוט רציתי להוציא לו לשון, אבל התגברתי, תודו שזה מאוד בוגר מצידי.

היום התכנסנו חגיגית שוב, עורך הדין שלו, הגיע לבית המשפט עם תיק מזוודה, על גלגלים, הוציא קלסרים על קלסרים, הרגשתי כמו התאומה של סאדם חוסן, כמה חומר כבר יש לו עליי? אויבת העם מס' 1 , אבל לתדהמתי השופט (ישתבחשמו) החליט שהוא סוגר את כל התיקים, אפילו שלא באתי עם מחשוף רציני.

עכשיו לבי על הי"ד, הוא יצטרך למצוא דרכים, או מקומות יצירתיים הרבה יותר למפגש בניינו, אני מציעה אצל רופא השיניים, שיעקרו לו איזו שן אחת או שתיים, בלי הרדמה ואני שם מייד ובדיעבד.

* הי"ד - השם ינקום דמו - כינוי שהגרוש שלי הרוויח ביושר.