גימיק? שמאלץ? מסחרי? שוב מעתיקים מן הגויים?
ולמה היום הזה גורר הרבה אמוציות, אם לחיוב או לשלילה?
אולי כי האהבה נמצאת בבסיס של הצרכים שלנו? אולי כי הפכנו כל-כך קהים בעידן המערבי ואנחנו זקוקים ליום אחד להזכיר לנו את מה שחשוב בחיים?
ואולי לפעמים אנחנו צריכים לעצור ולחשוב, על מהות האהבה.
ואני, הלב שלי כבר רב- מפלסי. הרבה אנשים עברו בחיי חלקם מילאו, הגדילו אותו ,חלקם דרסו אותו ברגל גסה, חלק רק שרטו, אחרים לקחו חתיכה והמשיכו הלאה ויש כאלה שהשאירו צלקת גדולה.
לפעמים אני תוהה איך אחרי כל הפציעות, אני ממשיכה לפתוח את לבי לאנשים, להעז לקחת את הסיכון.
איך אני שוב מוצאת את עצמי במצבים, שאני שומעת שוב את ההתרסקות של הלב, תוהה אם יהיה לי כוח להדביק שוב ולהמשיך הלאה.
אני חושבת, שהייתי מתה מבפנים, מאבדת את שמחת החיים שלי, אם לא הייתי עושה כך.
שמתי לב רק לדבר אחד, שפעם, אולי מהפחד להישאר לבד, הייתי נשארת
במערכת יחסים דפוקה, שלא עושה לי טוב.
היום מתוך הכרה בכוחי, במה שיש לי לתת גם לעצמי, אני לא נשארת במקום שלא עושה לי טוב.
אז, תזכרו שגם בזמן שהלב שלכם נשבר לרסיסים, העולם ממשיך לנוע הלאה
ואם יש לי חוכמה מ"הבבא מוקה", תאהבו כאילו אין מחר ,בעיקר את עצמכם
ושישרפו הקנאים .......
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
