בין השוקולד לוניל

אם יש משהו שאני לא יכולה בלעדיו (פרט לסקס טוב ) זה הפחמימות.

אני יכולה לחיות בלי בשר, בלי עוף, אבל תיקחו ממני את הבצקים (ואת הסקס הטוב)

ואני מתחרפנת לגמרי.

אם אני חושבת על זה, רק אוכל, בפרט בצקים מוציאים ממני קולות של עונג רמים(גם סקס טוב)

אני מסוגלת לאכול במסעדה ולגרגר בהנאה בלי בושה, זה פשוט בלתי נשלט.

לפעמים רק כשבן-זוגי בוהה בי בהפתעה, אני מבינה, ששוב עשיתי קולות של מגמרת

כשתקעתי איזה מאכל טוב.

אממה, לאחרונה נדבקו לי 5 קילו, נשבעת לא שלי, אבל הם נצמדו לי חזק לבטן

וככה אני מסתובבת לאחרונה מתוסכלת, עם כרסי השמנמנה, שמתפרצת בחוסר חן מחולצותיי הצמודות, בוכה על רוע הגזירה, אבל כדי לנחם את נפשי המיוסרת, אני תוקעת עוד איזה סנדביץ, ככה על הדרך.

וכל יום אני נשבעת לעצמי שאני חוזרת לצעידה, נודרת לסתום את הפה, אבל רכיכה חסרת עמוד שידרה שכמותי, לא עומדת בהסכמים שלי עם עצמי.

וכן תמיד אפשר להאשים את החורף והקור, אבל האמת, שאני תוקעת כאילו אין מחר.

לכן, אני מצהירה לעיני ישרא, שממחר אני  פוצחת בהתנזרות (לא מסקס טוב) מכל פחמימה שהיא ועד שאני לא מכחידה את ה 5 קילו שדבקו בי, אני לא מוותרת.

תחזיקו לי אצבעות (בבקשה בלי איזה סנדביץ מפתה)

בעצם...מחר אני מוזמנת לפיקניק על חוף הים, אז שיהיה ממחרתיים?