בין השוקולד לוניל

השנה הגדולה שלי מופיעה בתהלוכת העדלידע, שבחולון.

היא קבלה תלבושת, דגל והוראות להגיע למפגש ביום ראשון בשעה תשע וחצי בבוקר.

נאמר להם להגיע ללא מים, ללא טלפון נייד .

כששאלתי מתי ואיך היא תשתה הבת שלי, קבלתי את התשובה הכי ישראלית שיש, אנחנו נסתדר, ידאגו לבנות.....ברור לכולנו שזה הרגיע אותי כמו נפנוף של דגל אדום לשור זועם.

הילדה תתייבש מהשעה 9 וחצי התהלוכה מתחילה ב 12 לאורך 4 ק'מ בלי אוכל ושתייה?

הלוווו, "אר יו טוקינג טו מי" ?

אז, אם תראו איזו אמא מוטרפת שרצה עם ליטר וחצי של מים בצד ,תדעו שזאת אני רצה לאורך המסלול ומשקה את הבת שלי

ו..... אני בטוחה שתזהו את הילדה שלי מבין כל הצועדים...היא הכי יפה, הכי מוכשרת והכי הכי דומה לאמא שלה...

ועכשיו אני הולכת לנעול את נעלי הריצה שלי, את ה"סופגלו" והולכת להדבק לעדלידע הכי יפה בארץ.

מוקה חולונית גאה...