בין השוקולד לוניל

קמתי בבוקר וידעתי שהיום אני חייבת להגיע לים, אחרי הפגישה עם עורכת הדין שלי, חתכתי לכיוון חוף הים הפרטית שלי.

העפתי הצידה את הנעליים והגרביים  והנחתי לחול הקר להנעים לי את הרגליים, הרוח החליטה שהיא עושה לי פן בשיער. 

הים זעף היום במיוחד בשבילי, כמזדהה עם מצב רוחי, הכחול שאני כל-כך אוהבת הפך לאפור

רק אני והים, ככה פסעתי לי בשלווה, נפש חיה לא חלקה איתי את חלקת האלוהים הקטנה הזאת.

חשבתי שעם כל התקופה הקשה שעוברת עליי, אני לא מרגישה בדידות, להפך אני מרגישה מוגנת ועטופה באהבה.

חשבתי על כל מה שאני חושפת בישרא, על המחיר, על הדבקות שלי באמת שלי, על הבחירות שלי ובעיקר חשבתי על איך הפסקתי לעשות חשבון לכל העולם ואישתו, אני פשוט ,אני לטוב ולרע.

ולפעמים , "היה רע לתפארת", אבל בסופו של יום, אני מביטה בי בסיפוק.

צחקתי לים , צעקתי בים והזכרתי לו ולי, שאני אישה עשירה , עשירה באהבה, בחברים

וכמו הגלים, שאף פעם לא מתייאשים חוזרים בדבקות להתדפק על החוף, כך גם אני נופלת וקמה כל בוקר מחדש.