בין השוקולד לוניל

כילדה הייתה לי תקופת התולעת,שבה הייתי הולכת להחליף ספר בספרייה וכבר בדרך הייתי שותה אותו בצמא, גם כשגיליתי את נפלאות המין השני    וכבר קראתי פחות בקדחתנות, עדיין לא הפסקתי לחלוק את חיי עם ההמצאה הכי נפלאה שהאדם יצר.

איך אפשר לשכוח את תקופת ההרפתקאות שלי עם "חסמבה", (מוסינזון) השביעייה הסודית,(בלייטון)

או את פצפונת ואנטון של קסטנר .

נשים קטנות ריפדו לי את ההתבגרות ברומנטיקה אינסופית

ואנקת גבהים של ג'יין אייר גרררררררר

ו......... ו........... ים של ספרים צפים ועולים בכל ספר תקופה

אחד הספרים שללא ספק השאיר בי חותם ניכר עד היום הוא "בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי. אני חושבת שהוא היה אחד ממעצבי ההכרה שלי כאדם בוגר.

היום יש לי תקופות בהן אני קוראת פחות, אבל תמיד אני מוצאת עצמי חוזרת לאחת האהבות הכי מרגשות של חיי.

במיוחד אהובים עלי היוצרים הישראלים כמו: יוכי ברנדס, רינה פרנק מיטרני, אלונה קמחי, מאיר שלו,  דוד גורסמן, רחל, מאיר ויזלטיר, רוני סומק, סמי מיכאל, רחל שפירא, נתן יונתן , לאה גולדברג, שולמית לפיד ו....זה פשוט לא נגמר....

אחד הספרים שתמיד נמצא בשידה על יד מיטתי ואני תמיד חוזרת אליו בקריאה שוב ושוב ובכל פעם מגלה מחדש את נפלאות הכתיבה, הוא התנ"ך כמובן. דווקא הצימצום שבו, המינימליסטיות, מביעה בעיני עושר רעיוני אדיר.

כי אין, אבל ממש אין דבר טוב יותר בעולם (בעצם יש ,אבל זה לא הנושא כרגע ) כמו להתכרבל עם ספר טוב ביד להתמכר ולהתקמצן על כל דף שעובר....