בין השוקולד לוניל

"כל היום היא לשה לשה את הביצים של חיים"  , נו טוב כמעט, מכיוון שאין לי אף חיים, אני לשה בעיקר בצק (נכון שזה נורא כייף ללוש דברים שאוהבים? )

בתקופת בית ראשון שלי, הייתה לנו מסורת כל שבת הייתי אופה לחמניות עם הבנות, כל אחת הייתה יוצרת יצירות משל עצמה עם הבצק ואז כשכבוד הי"ד היה מתעורר, היינו יושבים לאכול ארוחת בוקר יחד, כשהוא היה צריך לנחש איזו יצירה עשתה כל ילדה שלו.

מאז כידוע לכל יושבי ציון והתפוצות ,הבעל התאדה מהמלאי והפסקתי עם המסורת המשפחתית החיננית משהו.

ואיך חזרתי לטבול ידיי בבצק?, כמובן בזכות אישתי האהובה, שהזכירה לי את חדוות הלישה.

כי הריח של לחם טרי שנאפה בבית, הוא פשוט ממכר.

ולדעתי הצנועה, אפייה היא כמו מעשה אומנות, אתה יכול להוסיף את כל המרכיבים הכי משובחים, אבל אם לא תדע איך לשלב אותם בהרמוניה היצירה מתחרבשת.

ומכיוון שאני אשת הספר, הלכתי וקניתי לי ספר מתכונים משובח "לחם טרי" של דברה הריס וסו לרקי (מומלץ) אהבתי אותו גם בזכות ההיסטוריה הקצרה של מקור הלחם וגם בזכות הטיפים הנפלאים.

עומר כייאם כבר אמר כי מה שדרוש לו לאדם הוא "כיכר לחם , כד יין ואהבה"

אז עם המון אהבה להפשיל שרוולים:

1 ק"ג קמח לבן מנופה

2 כוסות חלב בחימום של כמה שניות במיקרו (ניתן גם להשתמש במים, אבל החלב משבח את האפייה)

1 שקית שמרית

רבע כוס שמן

רבע כוס סוכר

2 ביצים (אפשר גם אחת אבל אני תמיד אוהבת את הביצים שלי בזוגות)

מלח לפי הטעם.

ולא זה לא מסובך, תארו לעצמכם כמה זמן ארכה אפיית הלחם בימיי קדם.

ידעתם שהמצרים הקדמוניים הם היו הראשונים שניסו שיטות להתססת הצק? או שההתפחה של הבצק נעשתה דרך אגב, כשאופה אחד הניח זמן רב את הבצק עד לאפייה ואז שם לב שהלחם השתבח? ושבתנ"ך שלנו המילה לחם מוזכרת 280 פעמים? בטח לא ידעתם, תקראו בספר...