בין השוקולד לוניל

האינטרנט שלי התחיל לגמגם, אולי כהזדהות עם משה והקרציות במדבר, כל כמה דקות מתנתק לי וזה מטריף פה את כל הברביאדה, אנחנו זקוקות לחמצן באורח רציף.

אז התחלתי לעשות סבב טלפונים מחברת התמיכה שלי לבזק, הסתבר שהקו שלי השתבש, אולי בגלל האבק שיוצא מן המצות שאני גורסת.

בכל מקרה הציעו לשלוח לי טכנאי הביתה.

כדרכנו בקודש הטכנאים בארץ עובדים רק באזורי זמן מאוד מתקשים לתת שעה מדויקת או אפילו בקירוב נו שויין, האינטלקטואל יגיע בין 11 ל 2 בצהריים.

וידאתי שהמוכשר יתקשר אלי לנייד כדי שלא אתקע בבית.

דווקא היום לי"ד התעוררו מקפאונם היצרים האבאיים והוא החליט לקחת אותן לטיול

ואני כבר חורשת לי מזימות לאן אלך, היכן אתפרפר, מה אעשה עם הזמן הפנוי הנדיר שלי ונזכרתי שהטכנאי נתקע לי כמו קוץ בעכוז.

התקשרתי שוב לבזק לבדוק האם ניתן לקבל הערכת זמן יותר מדויקת ומייד גרמתי לקריסת האיי קיו של הטלפנית, היא לא מסוגלת בכלל לקלוט בקשה מוגזמת כזאת.

אז שתיתי לי את הקפה בנחת (נחת זה מושג שלא בדיוק קיים בלקסיקון שלי ) והתחלתי לחמם את עצמי, "מה עכשיו אני צריכה להיתקע בגללו?  זובי אני מתלבשת ויוצאת, שהוא יתקשר, אני כבר אגיע הביתה".

בעודי מסכסכת את עצמי עם הבזק, הוא מתקשר ומודיע לי שהוא כבר למטה, אם אפשר לעלות, תעלה, תעלה אני עונה לו בקול אנטיפאטי, כשאני מגיעה לכמעט רתיחה, ככה הם מודיעים לפני?

אני פותחת את הדלת ומולי עומד אפולו  גבוה, חתיך ישר מהפגייה כמו שאני אוהבת

אחרי שהלסת שלי חזרה למקומה קלטתי שאני לבושה בגי'פה של הג'יפה טסתי מייד לחדר להתלבש כדי שיהיה יותר קל להתלבש עליו.

"יש עוד קו בבית?" שואל ההורס...ברור אני עונה הקו הכי חשוב , בחדר השינה...

מקורות יודעי דבר מוסרים, כי לאינטרנט ולטכנאי שלום...