4/2007
אני רוצה להרים את קולי
לא הרמתי את קולי / מרטין נימלר
בגרמניה לקחו הנאצים תחילה את הקומוניסטים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי קומוניסט,
ואז הם לקחו את היהודים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי יהודי,
ואז הם לקחו את חברי האגודים המקצועיים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי לא הייתי חבר אגוד מקצועי,
ואז הם לקחו את הקתולים,
ואני לא הרמתי את קולי, כי הייתי פרוטסטנטי,
ואז הם לקחו אותי,
אך באותה עת כבר לא נותר אף אחד שירים את קולו למעני
80 אלף ניצולי שואה חיים מתחת לקו העוני
80 אלף !!!
ראיתי היום את התוכנית "מוסר תשלומים" והתביישתי.
התביישתי, שאני חיה במדינה שמאלצת את הניצולים לחוות שוב את השואה.
אולי אנחנו נרים את קולנו למענם
אולי מכאן, מהבית הזה, נרעים את קולנו, נאבק בשבילם
אולי....
השמש והרוח ניהלו ויכוח כדי להוכיח את עוצמתן.
אמרה הרוח: " את רואה את הזקן ההוא עטוף בגלימתו? אני מתערבת איתך שאני אגרום לו
להוריד את הגלימה יותר מהר ממך".
הסתתרה השמש מאחורי ענן והרוח החלה לנשוב. מרגע לרגע עוצמתה גברה, עד שהפכה כמעט לציקלון.
ככל שהרוח גברה, כך התעטף הזקן יותר בגלימתו.
לבסוף, נרגעה הרוח והודתה בכישלונה. יצאה השמש וחייכה באדיבות אל הזקן.
חלפו מספר דקות עד שהזקן,נהנה מחמימותה, הוריד את גלימתו.
כך הוכיחה השמש כי עדינות ואהבה הן עוצמתיות יותר מכוח וכעס.
אסופו-600 לפנה"ס
אולי נשכיל להבין שאנחנו בני האנוש רק עוברי אורח ובמקום לבזבז את זמננו הקצוב על שנאות ומלחמות נתחיל ללמוד לאהוב
אולי....
ואולי נבין שלמילים יש כוח, יש אנרגיה שמשתחררת בעולם
אולי נשכיל לברוא מילים אוהבות ולא מילים דואבות
אולי....
אולי נשכיל לחיות כאדם לאדם אדם ולא כאדם לאדם זאב
אולי....
הלוואי
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
