בין השוקולד לוניל

"חטפתי כדור בראש" !, זה מה שסיפרתי לכולם, כי זה נשמע יותר הירואי.

למעשה היה לי מפגש מאוד לא סימפטי עם כדורגל.

שתי דקות לאחר שכדורגל פגש בראש שלי במקום ברשת, התעלפתי ממש כמו בסרטים.

ואם להמשיך את התסריט המלבב, הסטודנט החתיך לספורט, נשא אותי בזרועותיו עד לחדר האחות.

כשהתעוררתי בחדר הלבן להחריד ומעליי הרבה עיניים מודאגות, לקח לי כמה שניות להפנים מה קרה והדבר הראשון שפלטתי היה..."דווקא כאן אתה רוצה אותי?" מייד נפלטה אנחת צחוק של רווחה מהנוכחים, הרי ידוע לכולם שאם אני מתבדחת המוח שלי לא שבק כליל.

והמשכתי להתבדח ולהזכיר לכולם, שיש לי ראש בטטה וכלום לא יזעזע אותו, גם כשהרגשתי שהראש שלי הפך לסלט פירות.

רק כשהגעתי הביתה, רק אז ,הרשתי לעצמי להיכנס לפאניקה וחשבתי לעצמי כמה ההומור משמש לי כמגננה לכל מיני חוויות לא מרנינות בחיים.

אני כל-כך מורגלת בזה, שאני פשוט עובדת על אוטומאט הומור ולפעמים אני כה מוצלחת, שאפילו אני משתכנעת מעצמי.