בין השוקולד לוניל

חג טוב עבר עלי

מאותם ימים, שאין בהם חוויות מסעירות, אך יש בהם נינוחות משפחתית מענגת .

וזה בדיוק המקום שהיה חסר לי בחיים, השלווה השפויה.

או שהייתי באטרפים של שכרון חושים, או בתהומות היאוש.

בערב החג ארחנו, בן-זוגי ואני, אצלו בבית (ארחנו עאלק, הוא ניקה בישל, הכין ואני באתי לאכול ולרבוץ)

שולחן עמוס דברים טובים, חברים טובים, הילדים משתוללים על הדשא, אישה אחת מגודלת (נחשו מי...) תופסת את אקדח  המים ומתחילה קרבות עם הילדים

אחר- כך לילה ללא שינה  (לא מה שאתם חושבים) רק משום שהבנות שלו ושלי הפכו להיות חברות והחליטו לעשות לילה לבן יחד.

נראה לי שישנו בתורנות .פעם הוא ופעם אני, כל פעם מישהו אחר היה תורן לבדוק אם הבית נשאר עומד על תילו.

למחרת נדברנו לצאת לפיקניק עם אישתי , בקושי גררתי את עצמי מהמיטה

עוד התלבטתי אם להגיע או לא, אבל הגעתי  בגלל הפחד מאישתי וקילו הנקניקיות שלה.

גם דפנה מהבלוגיה הצטרפה, משפחה, חברים וכמובן הדובדבן שעל הקצפת, איריס.

מסתבר, שקל נורא להתמכר לחיים הטובים, הפכתי לכזאת מפונקת....

שבת נהדרת, חברים שלי