אתמול חזרתי מהעבודה מנוזלת, משועלת,מעוכה לגמרי.
נכנסתי למיטה בדיכדוכון קל, לא הבנתי למה.
לא שהייתי כזאת חולה, אבל בכל זאת לא יכולתי להוציא את עצמי מהמיטה.
ואני הרי מורגלת בזאת גם כשאני חולה אני מתפקדת, כי יש לי בנות שצריך לדאוג להן וגם כשהייתי עם דלקת ריאות, יצאתי החוצה כדי להקפיץ אותן.
וזה קשה, לתפקד גם בעת מחלה, אבל יש לי הרבה שנים של תרגול.
הגוף כבר מורגל, אבל הילדה הקטנה שבי קצת עצובה, שאין מי שיטפל בה, כשהיא חלשה....
ולא ששכחתי שהוא נמצא לצידי עכשיו, בקלישאה הכי קלישאתית, "באש ובמים",
כי אולי גם למשהו טוב צריך להתרגל,
צריך להרפות את האחיזה במוכר,
צריך לתת למישהו אחר לנהל לפעמים את העניינים.
ואז הוא הגיע אחרי הקניות, סידר את הדברים במקרר, עמד להכין לי מרק עוף, להכין ארוחת ערב לבנות ואני ערכתי קרבות עם עצמי במיטה, לצאת או לא לצאת, יסתדר או לא יסתדר ,להרפות, או לא....
והנחתי לו לנהל את העסק הזעיר שלי
והבנתי, שאני כבר סומכת עליו
והבנתי שהוא כבר חלק ממני ומהמשפחה שלי
והבנתי, שזהו זה ,אני יכולה להיות חולה בשקט, כי דואגים גם לי
ומייד הרגשתי טוב יותר , אחרי שעה קמתי כמו פנתר.
***************************************************************************
עדכון המכרז:
הצעתם לי המון כינויים, אהבתי את רובם, תודה לכל היצירתיים והיצירתיות.
האיש שלי הציע צ'ילי ואני ממש אהבתי, כי הוא מוסיף לי טעם לחיים, אבל אין צ'אנס שהוא יקבל סופ'ש על רמה 
אז, מוקה וצ'ילי לנצח שתי נשיקות במצח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
