בשבת צ'ילי הרגיש איזה גוש בשד שלי, אל תשאלו אותי איך לכל השדים הוא הגיע לי לשמה, גם בעיני זאת תעלומה.
מיששתי לי והרגשתי את הגוש, מייד עשיתי את הדבר השקול וההגיוני, פרצתי בבכי ,בעודי מיבבת לו, לא רוצה, לא רוצה למות....
אחרי שנרגעתי, המשכנו את השבת הוא אני והגוש, בניחותא, אפילו הצלחתי לשכוח קצת את הדרמה .
אתמול בבוקר, בין לבין, קפצתי לרופא שלי לקחת את תוצאות הבדיקות ושאלתי אותו אם הוא מוכן למשש לי, קצת בציץ כדי לבדוק את הגוש שהשתקע לי שם, אז הוא מישש ומישש ומישש ואמר לי "דחוף לכירורג שד"!
אצלו הייתי ממש קרה ומעשית , מייד געיתי בבכי ושאלתי אותו אם צריך לכתוב צוואה. הוא חייך ואמר לי, רק להסיר דאגה מלבנו, ממתי הוא נהייה שותף ללב שלי ?!
אז בשביל להסיר דאגה מלבנו, של הרופא ושלי, הלכתי דחוף לכירורג שד, כן יש מקצוע כזה, בחיי שלא ידעתי, ביד בוטחת שלפתי את השד המפורסם וגם הכירורג עשה עליו סבב של מישושים, הוא להיט השד הזה והוא אפילו לא מודע...
"דחוף ממוגרפיה ואולטרסאונד שד", אמר הכירורג. להפתעתי ,הגבתי בבגרות מעוררת השתאות , פרצתי בבכי מר, כשהוא מנסה להרגיע אותי, "לא לדאוג חמודה, זה רק שנסיר דאגה מלבנו".
אז עם שני רופאים, שנצמדו לי ללב, מיששו את השדיים אני הולכת לממוגרפיה.
אם האצבעות שלכם תפוסות, תזרקו הכל הצידה ותחזיקו לי חזק,את האצבעות, לא את השדיים... קמעות, תפילות, רייקי שמייקי הכל יתקבל באהבה, אני ממש לא בררנית היום, רק קצת בכיינית...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
