בין השוקולד לוניל

כשהגעתי לארבעים ו..., שאלה אותי חברה איך עברתי את משבר גיל הארבעים, אמרתי לה, שהייתי נורא עסוקה, פשוט לא יצא לי, אבל אם זה חובה

אז אני מוכנה.

אז את ה"משבר" לא עברתי, אבל רק אלוהים יודעת, שעברתי גם עברתי המון אתגרים בשנים האחרונות כל-כך הרבה שלפעמים ונדמה שאני יכולה לשמש פרומו  של "אקסטרים".

במרוצת השנים למדתי היטב איך לחפות, לבנות טוב את המסכה, להדק אותה לפנים, לשים קצת תחבושות על הלב שלא ידמם וההצגה בעיצומה.

ואני חזקה כמו לביאה, מתפקדת במצבים כמעט בלתי אפשריים וכל מי ששואל אני עונה במן רפלקס מותנה..."אני בסדר, הכל בסדר"

עד שמגיע רגע אחד קטנטן, מילה אחת שיכולה לשבור אותי לגמרי

ואז אני קורסת לתוך עצמי, לא מרשה לאף אחד להיכנס פנימה.

מועטים החברים, שאני מרשה להם לדעת מה קורה אצלי, מה קורה איתי.

אולי משום שאני מרגישה, שאני חייבת ל"ספק את הסחורה" להיות תמיד בתפקוד עַל

וזה מכביד וזה מעיק ואני זקוקה לכוחות עצומים כדי לדחוף את עצמי למעלה.

הרי גם השחקים הכי דגולים זקוקים להפסקה, כדי לשאוב כוחות ולהעלות שוב על הבמה....

שבת נהדרת חברים שלי, התגעגעתי אליכם...