בין השוקולד לוניל

יש לי בלון, בלון אדום ולידו מספר מבהיל משהו

47  כנראה שהנפש שלי מפגרת אחרי הגוף.

שהוא יתבגר לו, אני מרגישה ממש פרגייה..

אפשר לחשוב שבגילי המופלג אני לא אתרגש מיום-ההולדת, אבל אני נרגשת בדיוק כמו לפני עשור, או שניים.

נרגשת מכל מחווה, או סמס.

את הבוקר פתחתי, או ליתר דיוק פתחו לי, בנותיי המדהימות.

ב6 בבוקר הן פרצו לחדרי עם בלונים ומתנות. מי שמכיר את קטנתי, יודע שלגלח אותה מהמיטה  בזמן, צריך שופל, אז אני בהחלט יודעת להוקיר את הקימה שלה לכבודי.

ואם יש רגע של אושר צרוף, זה אותו הרגע בו קראתי את הברכות שלהן.

זהו בדיוק הרגע שבו כל ההשקעה, ההתמדה, הקשיים, התסכולים והאהבה האינסופית, משתלמים.

ואם בחשבון נפש עסקינן, אז אני גאה בעצמי, ממש גאה, שהצבתי לעצמי בשנה שחלפה, שתי מטרות וצלחתי אותן כמו גדולה.

ויש עוד שתיים בדרך מחכות, שאני אתנפל עליהן כמו שרק אני יודעת.

מאחלת לעצמי, להמשיך להיות עשירה באהבה....שלא יגמר לעולם.

מזל-טוב לי

אוהבת אותי

אני