בין השוקולד לוניל

אם יש משהו, שאני ממש "אוהבת" זה ללכת לקופת חולים.

הריח של התרופות, הזקנים המיובשים שם על הספסלים, הקור של הסטטוסקופ על  הציצים שלי, פשוט לא עושים לא את זה.

אבל, אישה צריכה לעשות מה שאישה צריכה לעשות.... קבעתי תור והגעתי סמוך לשעה היעודה.

מאז, שהנהיגו את שיטת קביעת התורים הכל השתנה לטובה.

במקום לריב על מי היה כאן קודם, עכשיו רבים על מי נורא דחוף לו להיכנס לרופא בלי תור.

עכשיו כבר לא צריכים לחכות שעות לתור, כי קבעתי מראש, זה רק הרופא שבשעה עשר עדיין לא קיבל את שעה שמונה

 הגעתי, התיישבתי, פתחתי בהפגנתיות את הספר שהבאתי והתחלתי לקרוא, זאת בתקווה, שכולם יבינו, שהסוציומאטית לא תשתתף במעגל השיחה של מי יותר מסכן ממי ולמי יותר כואב שם.

"נו מה קוראים הצעירים בימינו"?, פונה אלי הקשישה שלידי, צעירים אני עונה לה בהשתאות כולנו כאן קשישים היא מצידה פורצת בחרחור צחוקי כמבטלת אותי

"את ילדה בת כמה את 30 ,40 "

אני מקבלת את המחמאה בחיוך ושואלת אותה את לא חושבת שיש הבדל בין 30 ל 40 ,או שבגילה, היא כבר מחשבת בעשורים.

"כשתגיעי לגילי, אז תביני," נו יש לי כבר למה לצפות...

אני מהנהנת בחיוך ומנסה לחזור לספר שלי.

הקשישה לא מבינה רמזים פתאום היא פולטת , "את משתמשת בואזלין?" אני בשוק סבתא זפטה רוצה לדבר איתי על סקס והיא עוד ממשיכה "אני משתמשת כל יום בואזלין זה מצויין .",עכשיו אני מניחה את הספר בצד, זה מתחיל להיות מעניין ,נו סבתוש

אני מעודדת מהתפנית בשיחה ושואלת בלי בושה את באמת משתמשת למה?

"לפנים כמובן היא עונה, מה חשבת? תראי איזה פנים חלקות יש לי כמו קטיפה"

אני בוהה בה בהלם,  הפנים שלה יכולות לשמש כרזת פרסומת למכתשי רמון

"נו מיידלה מה את אומרת", מיידלה שוקלת לברוח בבעתה מהמרפאה ולקנות מרגרינה במכולת, רק לא ואזלין .

"נעים מאוד היא מושיטה לי יד, נחמה."  יופי  נחמה ,אנחנו ממש עושות לנו "בונדינג" בהמתנה לרופא.

עכשיו כשאנחנו חברות, היא מרשה לעצמה לחקור אותי על מצבי המשפחתי, יש לה כמובן המון ביקורת עלי שאני גרושה, כי הצעירים בימינו מתגרשים מהר מדי, היא וגיורא היו נשואים חמישים שנה עד שנפטר בשנה שעברה.

נו אם אנחנו כבר חברות והיא מרשה לעצמה לרדת עלי, גם אני נכנסת בה קצת

תגידי אני שואלת איך אפשר להיות עם מישהו אחד 50 שנה, לא קשה, לא משעמם?

מיס ואזלין  מתעצבנת עלי (מריבה ראשונה שלנו?) ופוצחת במניפסט שלה "מיידלה תקשיבי," מיידלה מקשיבה, "את חושבת שנישואים זה

פוצי פוצי, נישואים זאת עבודה קשה, את קמה בבוקר לעבודה גם כשלא מתחשק לך לראות את הבוס, עובדת קשה ואולי פעם בחודש מקבלת את המשכורת שלך."

רגע, אני מנסה להבין ,רק פעם בחודש קיבלת? עכשיו היא ממש פורצת בצחוק, כל קמטי הואזלין שלה רוטטים, אני מתחילה לדאוג, שלא תחטוף לי התקף לב, בהמתנה לרופא ועוד אחת תעקוף אותי בלי תור.

היא נרגעת, השבח לאל ומנסה להסביר לי את רזי הנישואים המוצלחים.

וכך הספר מזמן לא נקרא, נחמה ואני מפטפטות לנו במרץ, היא מעדכנת אותי ברכילות של המרפאה ומודיעה לי שיש כאן רופא מחליף .היא מקווה לאחד זקן בעל ניסיון, אני מקווה לאחד צעיר ומסוקס  מדי פעם עוד אומלל תוקע בי פני ביטוח לאומי מספר לי סיפור קורע לב רק שאתן לו להיכנס לפניי בתור.

סוף סוף מגיע תורי, אני נכנסת ובחדר יושב לו התגלמות חלומותיי רחב כתפיים, חתיך משגע, אני מייד פולטת להתפשט? החתיך מסתכל עלי בתדהמה "מה להתפשט, מה כואב לך" הגרון אני עונה, "אז בשביל מה להתפשט? "(חתיך אבל דביל כפרעליו)

חשבתי משחקים ברופא וחולה אני עונה לו , הוא צוחק בקול ואני כבר חושבת איך יראו הילדים שלנו. "תני לי כרטיס בבקשה," בשלב זה הכל אני מוכנה לתת לו ,גם את כרטיסי האשראי שלי.

אתה יודע, יש לי גם כאבים בחזה, כבר ממש לא אכפת לי שההורס ימשש לי את הציצים.

הוא מעביר את הכרטיס ואומר לי "עכשיו מיידלה מה כואב לך?" אני בשוק ,תגיד אתה הבן של נחמה.? "מי זאת נחמה הוא שואל", הזקנה שממתינה בחוץ גם היא קראה לי מיידלה, או שזה הסלוגן החדש של קופת חולים שמשום מה פספסתי אותו.

עכשיו הוא ממש צוחק בקול רם ועוד אומר לי שאני מצחיקה אותו ,הולך לי קלף משוגע היום.

יש לו חיוך כובש וכבר לא כואב לי כלום, אבל הוא מוציא את הסטטוסקופ וברגע שהוא מחמם אותו בידיו שלא יהיה לי קר, אני כבר מאוהבת בו ומפנטזת איך אני נשואה לו חמישים שנה, אפילו שאני אקבל רק פעם בחודש.

"תנשמי עמוק" הוא אומר, הוא ממש  לא שם לב שאני כבר מתנשפת..."הכל תקין "הוא אומר מחמיץ את זה שהחסרתי פעימה אחת כשהוא מישש.

אחרי שהוא כל-כך התלהב מתקינות הציצים שלי, אני פותחת פה גדול, שיתרשם מה"גרון עמוק" שלי, אבל אז הוא מצקצק שפתיים ואומר "לא יפה"

סליחה? מה לא יפה? אני נעלבת בקול רם..."כן קצת אודם בגרון, אין צורך באנטיביוטיקה."

מה אין צורך בעוד בדיקות, אני מנסה לגנוב עוד כמה דקות איתו, "אהה הבנתי

הוא מחייך ורושם לי שלושה ימי מחלה, זה מה שרצית לא?"

כן, אני עונה כמה ימי מחלה, איזה רופא מסוקס, קצת ואזלין בצד ואני מבריאה מייד.

כשאלוהים ברא אותי, הוא שכח לחבר את החוט בין הרגש להגיון

ומאז הרגשות שלי לא הגיוניים וההיגיון שלי ממש לא רגשי.

ומתי זה בא לידי ביטוי בעיקר? כמובן בענייני גברים.

אם אני הולכת לאחור ובודקת את כל ההיסטוריה הגברית שלי, אני מייד נכנסת להיסטריה כי  אני נורא חכמה בדיעבד.

כל מערכות היחסים הרציניות שלי התחילו בבום גדול, בהתלקחות של אש ותמרות עשן בלי לעצור לשנייה, לבדוק האם זה מתאים לי, האם הוא מתאים לי

"באתי, ראיתי כבשתי" זה לא יוליוס קיסר, זאת אני.

וכמשתמע מכך כל מערכות היחסים היו סוערות מאוד, מלאות תשוקה, שבהן היטלטלתי בין פסגות מענגות לבין תהומות של יאוש.

אני מתחברת לגברים דרך הקרביים שלי (ואולי גם למטה מזה) , בשנייה הראשונה יודעת אם זה זה, או לא. פותחת במתקפה חזיתית, מאגפת לאחור והופ ,אני במערכת יחסים מלבבת, בין לבין רואה את תמרורי האזהרה, אך מעדיפה לדרוס אותם כדי שלא יפריעו לי לטוס לי לשחקים.

ההתרסקות כמובן, לא מאחרת להגיע. יש והיא לוקחת שנה שנתיים ויש ,חודש חודשיים.

הפעם החלטתי שאני נכנסת למערכת יחסים עם ההיגיון שלי, כן, הריעו לי !

חיפשתי אותו בכל הגוף, מצאתי, שלפתי ותקעתי אותו פנימה.

כמה אני חכמה,  אני מודעת, משפרת, משתפרת פשוט תענוג

לא הפסקתי להחמיא לי.

הפעם בחרתי באיש, שעל פניו נראה מתאים, נותן, מעניק בנוי לזוגיות (יש חיה כזאת), מפרגן, מכיל , באמת מתעניין בי, בצרכים שלי, ברגשות שלי.

לא היו שם בומים, לא הייתה שם אש גדולה, אפילו לא מדורה קטנה.

התחברנו דרך שיחות, חברות, התחברות מנטאלית בעיקר, לפחות בהתחלה.

ואז, באיזה שלב החלפנו פאזה לזוגיות של  "הכל כלול".

על פניו זה נראה מושלם, הייתי שם בראש, בראציו אבל לא יכולתי לגרור גם את הרגש לשם, לא הרגיש לי נכון ונכבתי.

הרגשתי מסורסת מכל רגש, לא הייתי אני, לא הרגיש לי אני, אבל הייתי נחושה להמשיך ולתת לזה צ'אנס.

והוא היה מדהים, רק על הסבלנות שלו למרורים שהאכלתי אותו בדרך, הוא ראוי להדליק משואה ביום העצמאות.

אבל זה חרק לי, צרם לי הרגשתי שאני נעה מחוץ למסילה שלי והשבת החלטתי לעשות לזה סוף, לא מסוגלת לזייף זוגיות.

לא יכולה להמשיך לתת לזה צ'אנס, לא יכולה להיות לא אני.

וכן, פגעתי בו, באיש שכה יקר ללבי ואולי פספסתי את ה-הזדמנות של חיי...

ואולי אני לא בנויה לזוגיות...

ורע לי עם זה, עצוב לי עם זה ואני מאוד שלמה עם זה.

באופן פרדוקסאלי דווקא השתיקות שלי מעוררות הרבה רעש.

אהוביי מורגלים לשמוע אותי בווליום מסוים וכשאני שותקת, משמע קורה איתי משהו, לא בהכרח טוב.

כן, משהו עובר עלי (או מישהו עובר עלי   ) וזה לא בהכרח רע.........

קצת משתבללת, קצת מסתגרת , הרבה חושבת (למרות שאני אישה  )

בוחרת לי את מעט האנשים שאני בקשר איתם ובעיקר מפנימה את כל מה שעברתי  בשנה האחרונה.

קצת פחות בישרא, פחות קוראת וגם כשאני כבר עושה טובה וקוראת, אני כזאת אנטיפאטית, שלא בא לי להגיב, כל-כך עסוקה בעצמי, שאפשר להשתגע ממני.

תודה לכל המגעגעים והמודאגים.

שתהייה לנו שבת נעימה ומלטפת

אוהבת

מוקה