לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

בין השוקולד לוניל


הרהורים של אישה על המותר, על האסור ועל מה שבניהם...
Avatarכינוי: 

בת: 63

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2007    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2007

מודה....ולומדת...


תודה לכם חברים, שבאתם מקרוב, מרחוק, ממאוד רחוק לחגוג איתי, אי שם ליד הים , את יום-ההולדת שלי .

היה איזה רגע אחד שהאדום של השקיעה התערבב עם התכלת של השמים , הסתכלתי על השולחן הארוך שלנו, על כולכם, על מגוון החברים שלי והלב שלי נמעך מרוב התרגשות, הרגשתי כל-כך נאהבת, כל-כך מבורכת.

אני פשוט מוקירה ואוהבת את הנוכחות של כל אחד ואחת בחיי.......תודה.....

 

לומדת...

לומדת לנהל יום עבודה בין :12-10 שעות

לומדת לסמוך על הבנות שלי והן לא מכזיבות . הן למדו שאי אפשר להתקשר בכל רגע לאמא, אפשר לסמס ואז כשהתחת שלי מרטט, אני הולכת לפינה לנהל את חפ"ק בית.

 

לומדת להתרגל לקוד הלבוש המחוייט והצנוע  הציצים שלי עוד בהלם

לומדת לתת שירות לאנשים מהעשירון העליון וזה מצריך לגייס את כל מאגרי הסבלנות שיש לי במלאי .

לומדת להשתלב בפקקים של איילון ולהבין שגם אנסה לקצר דרך מטולה עדיין יהיו פקקים.

לומדת לוותר על פאסון  העקבים, כי אז אני חוזרת ברגליים שבורות .

ובעיקר גאה בי שאני לומדת למתוח את גבולות האפשר שלי .

 

 

נכתב על ידי , 28/10/2007 21:21  
43 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של משוררת מסתורית ב-4/11/2007 10:47
 



שינויים


את התיק הכנתי אתמול.

הנייד הוטען.

לקטנה גיהצתי את מדי הצופים ושמתי בחדר שלה במקום בולט.

השארתי כסף גם לגדולה וגם לקטנה.

האוכל מוכן במקרר עטוף בנייר כסף, רק לחמם (שוב להזכיר להן לא לחממם במיקרו עם נייר כסף?)

מספרי טלפון של שלושה אנשים שאני הכי סומכת בעולם, לחירום ,מצויים על מגנט בדלת הכניסה.

הכיור מצוחצח.

הכביסה מקופלת בארון (הארון עדיין מבלוגן, לא צריך להגזים...)

הבית מסודר.

ועוד מעט אני יוצאת לדרך....

 

ולא, אני לא נוסעת לחו"ל, אני רק מתחילה עבודה חדשה (השלישית במספר)

אבל הפעם זה כרוך בשעות רבות, לא תמיד אהייה זמינה לבנות, זה יכרסם לי רבות בשעות שאני עומדת לרשותן ואני חרדה, כל-כך חרדה שאפילו אני מתעייפת מעצמי.

 

אני מבינה  מהיכן מגיעה החרדה הזאת

אולי משום שהאחראיות לגידולן נופלת רק עלי

אולי משום שעד כה תמיד היתי זמינה לבנות שלי

אולי משום שאני קצת דפוקה ולי קשה לשחרר אותן, או להבין שהשמים לא יפלו אם לא אקבל אותן מבית-הספר.

אולי משום שקשה לי עם שינויים.

אתמול דיברתי עם חברה והיא אמרה לי "את אישה פתוחה מאוד וחברותית, את תסתדרי בכל מקום".

אני האישה הכי מטעה שיש בעולם ,פתוחה בצורה הכי סגורה שיש ודווקא בשעה של שינויים הילדה הקטנה שבי קמה לתחייה ואני צריכה להרגיע אותה ולהפנים שאני כבר גדולה.

ואני צריכה להזכיר לעצמי, שזאת לא חתונה קתולית ואני יכולה לעזוב מתי שבא לי....

 

אז, אני הולכת ללבוש את השריון והמסכה ויוצאת לדרך חדשה, בהצלחה לי



 

נכתב על ידי , 23/10/2007 08:10  
74 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של bat47 ב-31/10/2007 08:24
 



לנצח את הפחד


השתדלתי להדחיק את העובדה שבטיול הנוכחי אנחנו עומדות לעשות סנפלינג ואני טובה בהדחקות...

הטיולים שלנו תמיד מתחילים בנסיעה המשותפת, בלדחוס את כל הציוד שגדל בכל טיול, בלשמור על הרביולי של איריס שלא יטייל חס ושלום, בלהתקשקש אחת עם השנייה.

הפעם חברה שלנו הביאה מכשיר קשר ואני הייתי עסוקה בלשלוח הודעות ל"סממית 2 או למדוזה 3 ", לא כל-כך שמעתי טוב בקשר, אבל זה לא הפריע לי ליהנות כמו משוגעת...

הגענו למצוקי דרגות, למקום משגע, עם נוף עוצר נשימה ועם זבובי שגרמו לנו להיראות כמו אחוזי דיבוק...

 

אחרי פעילות מדליקה, התפנינו לארוחת הערב, צריך לראות את זה, את השולחן שאישתי המדהימה עורכת, בחיי שזה לא מבייש אף מסעדת גורמה משובחת. רק דבר אחד הפריע לי ומאוד, לא הייתי בטוחה שהספקתי לטעום מכל המאכלים שהיו על השולחן.

ערכו לי מסיבת יום-הולדת קטנה ומרגשת וכך עם כרסנו השבעה, ערכנו כמה משחקי חברה משעשעים.

רק אז, בלילה התחילו החששות והפחדים ממחר.

 

בבוקר הגענו לשטח וחברנו למתנדבים שלנו, 12 גברים חסונים, פתאום הייתי מאוד לחוצה לעשות סנפלינג...

קצת הסברים והדרכה על יבש והתחילו לשאול מי מתחילה, ידעתי שאם לא אהיה בין הראשונות, הפחד ישתק אותי.

הייתי שלישית אחרי איריס, נרתמתי לרתמה, חבשתי קסדה, נקשרתי והתחלתי לרדת לעבר המצוק.בשלב הזה עוד היה לי חוש הומור והבנתי עברית.

כשהמדריך אמר לי "תפסקי ותלכי לאחור", עניתי "עכשיו אתה מבקש?"

איך להסביר במילים את התחושות, את הפחד, את ההתרגשות, את הלב שצורח לי בגוף.

הרגע הזה, השנייה הזאת, שצריך לזוז, להיפרד מהמדריך, להפנים שזהו זה, זה קורה עכשיו וזה מפחידדדדדדדד

מהפחד, כנראה שלא ירדתי נכון והתחלתי להסתובב עם החבל 360 מעלות, כמעט ונחבטתי במצוק, צרחתי כמו משוגעת "אמאלה, אני הולכת למות", המדריך ניסה להרגיע אותי, אבל בשלב הזה כבר ממש לא קלטתי כלום,זוכרת שרציתי רק לרדת למטה, הריתמה לחצה לי במפסעה ומיציתי את הסנפלינג שלי.  לאט לאט הרגעתי את עצמי, שיחררתי את החבל כמו שהסבירו לנו וירדתי למטה, לכיוון הקול של איריס.

הגעתי למטה במצב קטטוני, רעדתי בכל הגוף, מזל שהורידו לי את החבלים והרתמות, לא יכולתי לזוז.

לקח לי קצת זמן להרגיע את הרעד בכל הגוף ולחזור לעצמי.

 

קשה לי לתאר מה עבר עלי שם, לראות את הנשים הנכות, מתעקשות ועושות את זה, היו לי המון רגעים אמוציונאליים,בטח יקח לי זמן לעכל, להפנים.

חזרתי לבית מסודר ונינוח כי חברה מדהימה שלי, שהבנות מאוד אוהבות, שמרה לי עליהן, אז תודה מאהבת מדהימה שלי 

 

מצוקי דרגות המאהל

אתר הסנפלינג מבט מלמעלה

המדריך המדהים שלנו, גולש עם בתו, בת 4!!!

 

 

 

נכתב על ידי , 14/10/2007 14:35  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מוקה ב-23/10/2007 08:18
 



לדף הבא
דפים:  

31,864
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 30 פלוס , 40 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMiss Moca אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Miss Moca ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)