בין השוקולד לוניל

כבר יומיים מסתובבת עם מועקה בבטן.

אתה מתקשר, מנסה להעמיד פנים, שהכל כשורה. אח'כ בעדינות אתה מבשר לי , שהיתה נפילה קרובה מאוד לבית שלך

וכל החצר האחורית נהרסה.

שאלתי, מה עם הנוריות ? נהרסו ענית והערסל שלנו? נקרע לגזרים  הודעת לאקונית.

התחלתי לבכות, בכי תמרורים על הנוריות שלך ,שטיפחת באהבה, על הערסל, שקנית לאחר שנידנדתי לך, על החיים שלנו שנקרעו לגזרים.

רוצה אותך לצידי, לקבור את ראשי בחיקך. רוצה שתקרא לי שוב "קטנה שלי", למרות שאני גדולה ממך ב 4 שנים.

רוצה לספר לך כמה צדקת בקשר להוא, שחשבתי שהוא חבר טוב, אבל התגלה כנוכל ורמאי וזה כואב.

מוכנה אפילו  שתקרא לי שוב "פתי מאמין לחתול ולעכבר" וששוב נשב יחד בערסל, אתה תכין לי קפה של בנות, נס-קפה -ולך תכין קפה של בנים ,קפה שחור -וכך נשב בדממה, בפיסת גן-העדן השקטה, נדבר יחד, נשתוק יחד.

אני מתגעגעת לשפיות של פעם

רוצה שהמלחמה הזאת תגמר כבר.

רוצה שהכאב והמועקה יתגרשו להם  כבר מהגוף שלי.

אנחנו, הכוונה לישראלים, אימצנו לנו תחביב חדש בשנים האחרונות, לשחוט פרות קדושות וכמה שהפרה קדושה יותר, כך השחיטה נעשית בחדווה יתירה.

אני חושבת, שהגיע הזמן ,דווקא לתפור שוב כמה פרות.

כבר זמן רב מטרטרים לנו, שהנוער שלנו מפונק, מסומם, חסר-גבולות, חסר מוטיבציה ואנוכי.

ואני ראיתי אתמול את החייל הזה, שנפצע בבינת - ג'ביל , שאומר "רק שיטפלו בי ואני חוזר לפלוגה"

שלשום ראיתי עוד חייל, שאומר למצלמה "אנחנו מוכנים להכנס ללבנון ולעשות את מה שצריך"

קבוצת לוחמים סיכנה את חייה כדי לחלץ תחת אש, את חבריה הפצועים. שני ק"מ הם הלכו ברגל עם אלונקות ביד, מטווחים מירי האוייב.

קבוצת ילדים בני 18 פלוס, שעדיין לא נולדו במלחמת לבנון הראשונה.

לאחר עוד מטח רצחני של קטיושות לחיפה, ראיינו אדם אחד בסביבות גיל ה40

ולשאלת "כתבנו" איך שורדים את החיים כך הוא ענה "יש ברירה אנחנו חזקים וממשיכים הלאה"

שתי משפחות, שגרות בשכנות אליי, פתחו את ביתן למשפחות פליטות מהצפון.

כן, כך דרך האינטרנט. שאלתי איך מסתדרים?, אמרו "לא קל, אבל לפחות אנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו".

חברה אחרת סיפרה לי, שבתה עם עוד קבוצת חברים עלו לקרית שמונה להפעיל ולשמח את הילדים במקלטים.

כל-כך הורגלנו ב,"על-השחיטה", שקצת שכחנו מאיזה חומר קורצנו כאן.

בדיוק אותו ה"חומר", שעזר לנו לשרוד את מלחמת תש"ח , זוכרים? היינו אז פליטים ( גם מהשואה) חסרי נסיון וחסרי חומרי לחימה, כנגד חמישה צבאות.

בדיוק אותו ה"חומר", שעזר לנו להדוף את הסורים מהכנרת במלחמת יום כיפור.

ולצערי, אלו רק דוגמאות קטנות, כי החיים כאן מספקים לנו שפע של כאלה.

כשננצח שוב, אין לי ספק בכך, זה לא יהיה בעזרת הפצצות המתוחכמות, כוונות הלייזר המשוכללים, או מטוסים חמקניים, כשננצח שוב וזה יקרה אין לי ספק, זה יהיה בזכות אותו החייל, שלמרות פציעתו רוצה לחזור ליחידה.

זה יהיה בזכות אותו איש, שהבטיח מול כל עם ישראל והגולה, שהוא חזק ולא ישברו אותו כל-כך מהר.

זה יהיה בזכות אותן משפחות, שפתחו את ביתן.

זה יהיה בזכות כל המתנדבים, שעושים ימים כלילות.

זה יהיה בזכות ילדים, שמוכנים לסכן את חייהם למעננו.

זה יהיה בזכות הרוח החיה של העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה.

____________________________________________________

דבורתי היפה

מזל-טוב ליום הולדתך.

בריאות, בריאות והרבה בריאות .

ורק משום, שאני במצב-רוח מרומם היום  באותו המחיר, גם אושר ואהבה.

אוהבתותך בכמויות מסחריות.

לבקשת קהל הצופים