באופן עקרוני כשגבר מבקש, אני מייד נותנת, על אחת כמה וכמה כשהוא מבקש....
עצה 
.
מילה שהגוף שלי מתקומם נגדה אולי משום שיש בה התנשאות, אולי משום שאני כמעט תמיד הולכת עם הראש בקיר ולא שומעת לעצות, בטח ובטח לא שומעת לעצות, שאינן מתבקשות.
אני מסוג האנשים שצריכים לגעת באש כדי לראות באמת שהיא שורפת.
בתקופה שסיימתי את לימודי ההוראה שלי, היה גל ענק של פיטורי מורים, כמה נשמות טהורות אמרו לי, שלא אמצא עבודה, שאחפש במקום אחר ואני דווקא התעקשתי שאמצא והשאר כמו שאומרים היסטוריה.
כשהכרתי את הבעל שלי, אמרו לי כמה חברות טובות שהוא לא בשבילי, כמובן שמייד התחתנתי איתו (אולי בכל זאת כדאי לי להקשיב לעצות?)
כשילדתי את בכורתי, חמותי התיישבה לי על הוריד וניסתה ללמד אותי מהניסיון הרב שלה, באיזה שלב, במקום לבצע רצח בתוך המשפחה, אמרתי לה שפשוט אני לא צריכה שום עצה, כי אני תמיד אדע מה הכי טוב לבת שלי.
אחרי שהתגרשתי הכרתי בחור אחד, שהיום לא הייתי מסתכלת עליו ממטר, בטח ובטח לא נותנת לו להתנהג אלי כמו שהוא התנהג, "חברה טובה" ניסתה להחליט בשבילי שהוא ממש ירסק אותי לרסיסים, היתה לנו מריבה גדולה בנושא, אני ניתקתי את מערכת היחסים איתה והתעקשתי להמשיך איתו, אחרי חודשיים הסיפור איתו נגמר, כי פשוט נגמר לי ממנו.
ערה"ש לפני שנה הבנתי שחבר טוב שלי נשאר לבד בחג, החלטתי שאני מזמינה אותו לאמא שלי, מייד קפצו כמה מ"החברים הטובים" שלנו ואמרו לי, שהוא יעשה לי בושות, כי הוא מן טיפוס שלא יודע לסתום את הפה, התעקשתי כי לא חשבתי שצריך להשאיר אותו לבד, היום הוא והם כבר לא חברים שלי, אבל לרגע לא התחרטתי שהזמנתי אותו בחג.
לפני שנה וקצת התוודעתי לבלוגיה של ישרא, כשהבת שלי ראתה, היא הציעה לי לפתוח בלוג, מייד סרבתי, אחרי חודש היא פתחה לי בלוג ואמרה לי תכתבי!
רטנתי, כתבתי, לא היו לי שום ציפיות ובדיעבד, זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי.
אז, לפעמים אנחנו חייבים, אבל ממש חייבים לעבור את כל המסלול, בלי קיצורי דרך כדי להגיע לתובנות משל עצמנו (זה המשפט של אישתי החכמה )
ואני, אני לא מתחרטת על אף דרך שהלכתי בה, גם אם נפצעתי או נשרטתי, בסופו של יום
אני שלמה עם כל הבחירות שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
