בין השוקולד לוניל

חשקה נפשה של אמי ,להלן "הפולניה הגדולה",  לקנות לעצמה וילונות אצל מיכל נגרין .

במסגרת "הסבר פניך לאמך לאחר ששמונה חודשים לא דיברת איתה," החלטתי אני, להלן "הפולניה הקטנה", לקחת את אמי מביתה הקט בפ"ת לעבר המפעל בבת-ים.

שמחות וטובות לבב הגענו למפעל המאוד קיטשי , "הפולניה הגדולה", ספקה כפיים בהתלהבות, בראותה וילון מעוטר במלאכים מצוייצים , "הפולניה הקטנה", השתדלה מאוד לעשות בעעעעעעע בחשאי, בלי שהפולניה הגדולה תחוש את שאט נפשה מן הדוגמה הבעעעעית בעליל.

הזמנו, שילמנו וסכום נכבד מאוד!!!! ויצאנו שלובות זרועות ובדילוגים מהפעל? (נראה לכם שפולניה גדולה יודעת לדלג בשמחה?  )

כעבור עשרה ימים הוילון היה מוכן, שוב נסעתי לקחת את אמי ונסענו בחדווה לבת-ים לקחת את היצירה היקרה, שם במפעל שידלתי אותה לפתוח לבדוק האם היא קיבלה בדיוק את אשר הזמינה, אבל נעניתי בביטול, שזאת חברה רצינית, לא צריך לפתוח, הכל בסדר.

מכיוון שתפקדתי בעיקר כנהגת, בלמתי את פי הגדול ושוב יצאנו בדילוגים.

ברור לכם, שכאשר "ביג ורשה" פתחה את היצירה המלבבת,  היא לא קיבלה בדיוק את מה שחשקה נפשה.

כך מצאה את עצמה "פולניה קטנה", מתזזת בחינניות בין פ"ת לבת-ים.

להביא, להחזיר, לתקן, לנזוף

הגיע היום, הוילון נתלה כאחר כבוד בסלונה המתוקתק של "הפולניה הגדולה"

מודה שכמעט והחסרתי פעימה וכשראיתי שהכל תקין ברחתי כל עוד רוחי בי....

אתמול טלפון מאמי, שוב הוילון לא בסדר, הוא כל הזמן מתרומם, חסרה לו משקולת

עכשיו כבר הייתי ממש עצבנית, באתי לקחת את המתרוממם הדפוק, דחפתי אותו למכונית ונשבעתי, שכף רגלי לא תדרוך יותר במפעל המשוקץ בבת-ים.

היום התקשרתי למפעל ובקשתי לדבר עם המנכ'ל, דרשתי, כן דרשתי ששליח יבוא לאסוף את הוילון מביתי, יתקן ויחזיר.

לא אלאה אתכם בהתחמקויות, עד ששלפתי את המשפט הבא: "יש לי בלוג בנענע, יש לי כ-1500 כניסות בחודש, אני מלונקקת בגוגל, אם אני אפרסם פוסט על הטרטורים שהמפעל שלכם מעביר אותנו, כל פעם שמישהו ילחץ על מיכל נגרין בגוגל, הוא גם יגיע לפוסט שלי, קינחתי במשפט המחץ...

אתה בטוח, שהמפעל שלכם רוצה סוג כזה של פרסומת?"

"בדומיית עלי שלכת..." אני עוד אחזור אליך, ענה המשנה לקישטיות.

אחרי חצי שעה, קיבלתי טלפון מהוד רוממותו המנכ"ל עצמו, בירבר, התנצל, ושלח לי שליח לקחת את הוילון.

אז., תודה לישרא שהביאתני עד הלום .

שש שנים האתר הזה קיים, אני רק שנה  וקצת חלק ממנו.

אין לי תובנות מרחיקות לכת, רק שאני אוהבת את המקום הזה.

אוהבת מאוד לכתוב,

אוהבת לקבל  מכם תגובות,

אוהבת מאוד  לקרוא אתכם,

אוהבת לראות כמה אתם שונים, מגוונים ומדהימים,

אוהבת לגלות אנשים חדשים,

אוהבת להכיר אנשים איכותיים ומדהימים,

אני אוהבת את ישראבלוג שלי !

מזל-טוב

אני מתאהבת בשיר, כמו שאני מתאהבת בגבר.

שיר טוב תופס אותי ישר בקרביים, אך בניגוד לגברים שחלפו בחיי, יש שירים

שאני שלהם לנצח.

ויש לי שירים תקופתיים, שאני טוחנת אותם עד שהם יוצאים לי מהאוזניים ,לעומתם יש כאלה , שבכל פעם שאני שומעת אותם, אני מתאהבת מחדש ואף פעם הם לא נמאסים עלי.

שירים בעיני הם זמן, חוויה, רגש לפעמים יש להם גם טעם וריח....

הנבחרת המנצחת שלי:

כמו צמח בר

ביצוע: חוה אלברשטיין
מילים: רחל שפירא
לחן: נחצ'ה היימן

 

מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

 

 

מה אברך

ביצוע: רבקה זוהר
מילים: רחל שפירא
לחן: יאיר רוזנבלום

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? שאל המלאך.

וברך לו חיוך שכמוהו כאור
וברך לו עיניים גדולות ורואות
לתפוס בן כל פרח וחי וציפור
ולב להרגיש בו את כל המראות.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הנער? שאל המלאך.

וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף
ונפש לזכור בה את כל הלחנים
ויד האוספת צדפים עלי חוף
ואוזן קשובה לגדולים וקטנים.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה העלם? שאל המלאך.

וברך כי ידיו הלמודות בפרחים
יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה
ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים
ושפתיו השרות את מקצב הפקודה.

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הגבר? שאל המלאך.

נתתי לו כל שאפשר לי לתת
שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד
ויד מעודנת, ולב מרטט
ומה אברך לך עוד?

מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.
מה אברך לו, במה יבורך?
זה הילד? העלם הרך.

הנער הזה - עכשיו הוא מלאך.
לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוהים, אלוהים, אלוהים
לו אך ברכת לו - חיים.

 

דברים שרציתי לומר

ביצוע: יהודה פוליקר
מילים: יענקל'ה רוטבליט
לחן: יהודה פוליקר

 

יש דברים שרציתי לומר
ואינם נענים לי
המילים שבחרתי אינן
הטובות מכולן
עמוקים מן הים הסודות
שאינם מובנים לי
שאולי לא אבין
לא אבין לעולם.

לא בכל הדרכים
שרציתי ללכת הלכתי
בדרכים שהלכתי טעיתי
וודאי לא פעם אחת
ועצבות מהלה כל שמחה
כל שמחה ששמחתי
כמו ביקשתי דבר
דבר שאבד.

חלומות שחלמתי
והם מקיצים בי עדיין
שבריהם בעיני
נשטפים מפני בדימעה
ולילות ייסורים לא ספורים
שהטבעתי ביין
כאובד בדרכי
בדרכי הרעה.

אך בכל הדרכים מעולם
לא אבדה לי דרכינו
וגם אם לפעמים
סערו מסביב הרוחות
ואהבתי אותך והיה לנו טוב
טוב עד גדותינו
והיה לנו רע
ואהבתי אותך לא פחות.

בצהרי שבת נסעתי לי באיילון צפון, כשלפתע מכונית משטרה שואגת באחוריי ברמקול "לעצור מייד בצד", כמעט קבלתי התקף לב,  האינסטינקט היה "אבל לא עשיתי כלום" האטתי, עמדתי בצד ,חיפשתי את הרישיונות ובאתי לצאת מהאוטו .

"ג'ינג'ית לא לצאת מהאוטו" הכרוז המשיך, מודה שכמעט ועשיתי בתחתונים מפחד  , גם נראה לי מוזר משהו הפנייה הזאת.

 בעודי מתכווצת לי מרוב בושה במכונית, רואה את כל הנהגים חולפים על פניי והבעת רחמים על פניהם, חיכיתי לשוטר אזולאי, פתאום מציץ לי לתוך המכונית פרצוף מחייך ואומר "שלום מוקה" (נו טוב, לא בדיוק מוקה) מסתבר שזה אבא של תלמידה שלי לשעבר.

ברגע שקלטתי, שזה הוא, יצאתי מהמכונית והתחלתי לבעוט בו "מפגר כמעט קיבלתי התקף לב בגללך"

רק אח"כ הבנתי שכל הסצנה הזאת הזויה לחלוטין, כי ראיתי את פניהם של הנהגים שחלפו על פנינו.

אז, אם תראו בדרכים ג'ינג'ית מכה שוטר והוא מתפוצץ מצחוק ,תנפנפו לשלום למוקה.