בין השוקולד לוניל

"עד התהום עד הקצה

עד שנפול ונתרצה"

                    דנה ברגר

שחוקה עד לקצות אצבעותיי.

בשבוע האחרון מסתובבת כמו זומבי, ישנה כל לילה בממוצע כשעתיים שלוש

מהנפילה ההיא, יצאתי גם עם גיד מתוח, הרופא דרש להוריד מהלך, לא ללכת על עקבים, אבל אני מדוושת אל תוך החיים במלוא הקיטור, כמובן עם עקבים, אפשר לעכס בחינניות עם נעלי ספורט?

סובלת מכאבים , אבל ממשיכה בכוח האינרציה.

קוראת תיגר על הגוף שלי, הוא שיזדקן לו בשקט, אני ממשיכה בשלי.

מזגגת בטירוף בין העבודה, בנות ,בית והאני שלי.

הבית מוזנח הכביסה נערמת, הג'יפה מגיעה עד לתקרה.

נשאבת לישרא, מוצאת עצמי יותר מדי זמן במחשב.

החרוב רצה שאעשה אצלו את הכיפור, התלבטתי קצת בסוגיה עם אשתי והחלטתי שלא.

הבנות רוצות להיות בבית, להיפגש עם חברים ואני זקוקה קצת לפסק זמן.

התעייפתי ממני, מחכה בכיליון עיניים לבוא הכיפור.

מתכננת לקרצף את הבית,

לקפל כביסה,

לכבות טלפונים ,כולל אסמסים מוזרים באמצע הלילה,

לכבות את המחשב,

לסגור את הטלוויזיה,

פשוט להוריד מהלך

להיכנס למיטה עם כמה ספרים שהזנחתי

ולישון

ולישון

ולישון

להיות קצת עם הבנות, לדבר איתן, לשחק מונופול

לחזור לשפיות.

שיעבור לכם בקלילות,

ותשמרו על עצמכם

אוהבת

מוקה

כל אווירת הסליחות הגורפת עושה לי כאב תחת, מהסיבה הפשוטה ביותר, שהיא נראית לי צבועה להחריד.

אנשים מחכים שנה שלמה ובין לבין הם חוטאים, מעליבים, דורסים, פוגעים ועוד שאר ירקות ואז ביום אחד בא לציון הגואל?

השנה אני חוגגת יום הולדת בדיוק ביום כיפור (תודו שזה מבאס טיכו..)

זה אמור להעביר לי איזה מסר?....

אז הלכתי לחטט בכתובים וראיתי, שרק סליחה אמיתית מהלב, חרטה, עזיבת מעשה החטא, היא סליחה אמיתית, שעליה נמחל לנו.

ומהו חטא בעצם? אני בטוחה, שלפי מכון התקנים אני חוטאת מהגהינום, כי אני מרבה לעשות מעשים אסורים על-פי דת משה בישראל.

היכן מותחים את הגבול בין לעשות מה שבא לי, לבין הפגיעה באחרים?

איפה המקום של לשמור על הרצונות, הצרכים שלי ,לעומת הנורמות

החברתיות?

ואם אני רוצה להיות סטיית תקן על הנורמה?

ואם אני ממש מרגישה טוב עם עצמי, עדיין אני צריכה לשחרר לעולם, איזו מחילת פרווה, סתמית, שלא יחסר.....

הרי המילים כל-כך זולות, המעשים הם היקרים מפז.

ואני רק אישה אחת קטנה (נו טוב, מיני דבה) , שמתנהלת בעולם הזה ללא רצון לפגוע, אבל אני מניחה, שלפעמים פוגעת באנשים .

יש קומץ קטן של אנשים בעולמי, שסרבתי למחול להם, שהקאתי אותם מחוץ לתחום היישוב שלי, האמת, שאני אדישה אליהם ואם להודות באמת, גם לא אכפת לי שהם נפגעו ממני.

זה עושה אותי אדם רע?

החרוב שלי (על תקן יש לי אהוב בסיירת חרוב) אמר לי השבוע, את לא "מיין סטרים" לכן, 'לפעמים את מושכת גם הרבה אש. הרבה אנשים ירכלו, כי את עושה מה שהם לא יעזו לעולם לעשות.

 אז מה להפסיק כדי שיהיה להם יותר נוח לעכל אותי?

החלטתי כבר ממזמן  שאני הולכת בתלם שלי, עושה חשבון רק לעצמי ולבנותיי

אם למשל, זה שאני הולכת בבגדים פרובוקטיביים, כשאני מודעת לזה, שזה מפריע לאמא שלי ובכל זאת...עושה אותי פוגעת?

ואם אני שולחת לו ידיים באמצע הרחוב, זה עושה אותי סוטה?

אני מודעת לזה שאני חמת-מזג הכל אצלי נעשה בלהט, כשאני כועסת מוטב לתפוס מחסה, אבל כשאני מתקררת אני מסוגלת ללבן את הדברים עם מושא כעסי, להצטער באמת ובתמים אם פגעתי והעיקר לנקות את הלב ולא לנטור.

לא אמינים בעיני האנשים שצועקים מתחת כל עץ רענן, אני בעד אהבה, נתינה, אני לא רכלן,לא קנאית, לא רע, אני צדיק.....

אני הכל מכל וכל, לפעמים אני נבלה לא קטנה, לפעמים אני סוכרייה ,ממש לא קדושה וגם לא צדיקה.

בפרוס עלינו יום הכיפורים, אני מוחלת לעצמי על כל החטאים שלי

מאמצת אותי אל חיקי ובאהבה גדולה

את הסליחות של ביני לבין האחרים, אני עושה ממילא, בכל פעם שאני צריכה.

בברכת שנסלק"לע  (שנסלח קודם לעצמנו)

ובאהבה גדולה

מוקה

בימים האחרונים אני מאוד מוטרדת, אפשר לומר אפילו מודאגת וזאת מסיבה אחת פשוטה, אני כל-כך מאושרת.

הרי כל פולניה טובה יודעת, כשהיא מאושרת, מוטב לה, שתשב רגע אחד או שניים, עד שזה יעבור לה.

רחמנה לצלן ממש טוב לי!

הגיעו הימים לפני ראש השנה חיכיתי בסבלנות למועקה המתיישבת לי בנשמה לפני החגים, חיכיתי, הזדיינתי בסבלנות ואין.

נורא לספר זאת, אפילו נהניתי מאווירת החג שהטריפה את כולם, מהתורים בסופר (נו טוב לא נגזים) מקניית מתנות לאהוביי, מלשמוע שנה טובה בתחנת הדלק, ממבול הטלפונים והאסמסים שקיבלתי .

מקווה, שלא אפוטר לאלתר מאגודה פולניה -מודאגה, אבל התענגתי מאושר לשבת בבוקרו של ערב החג, עם החברה האהובה שלי , על יד הים וסתם להיות מאושרת מחברתה.

ערה"ש אצל אמי עבר בנעימות גדולה, אמנם הצטיידתי בחברה ובחבר, שאני מאוד אוהבת, אבל בנעימות אצל אמא שלי, בכאילו דה...

פשוט קשה לי לספר כמה שמחתי בערב חג שני, כשחגגתי עם חברים שלי, תיזזתי על רחבת הריקודים, התמוגגתי למראה זיקוקים, שניתזו לשמיים, כן ,אותי קונים בקלות עם כל קיטש זול וציני.

אני מודה, שקשה לי להקליד את המילים הבאות, (נא להרחיק ילדים עד גיל 16) אבל חזרתי לפנות בוקר, נוהגת בג'יפ מדליק, כשלצידי גבר הורס, ששר לי כל הדרך שירי אהבה, לשמחתי יש לציין שהיה מבושם קלות, אבל אני נסעתי עם חיוך דבילי מרוח בין שתי האוזניים.

אני בכלל לא יכולה לספר לכם , שנושקתי עד שנעצרה נשמתי ו... כן, כן, כן.....

ואם חשבתם לנחם אותי ,זה עוד נמשך, כבר יוצאת למנגל עם חברים בקיבוץ, תודו שהמצב ממש מעורר דאגה.

איך סופי אומרת: "בלי אייקונים", המצב קשה, פולנייה מודאגת, כי היא פתחה את התשס'ז  ממש, אבל ממש  מאושרת.

חג-שמייח

**********************************************************************

הארנב הלוהט שלנו זקוק לעזרה, קדימה לשנס מקלדיים ולהצביע עבורו

לא יזיקו לנו כמה מצוות במלאי ,לפני יום הכיפורים

בהצלחה ארנבון שלנו, העם בישרא איתך.