לילה בלי שמיים, תנוחת עובר על האסלה

הדמעות נוטפות בקצב,

היא חונקת, החמלה

לילה בלי שמיים, סבל קצת מוכר

אהבה לא ממומשת

וקולך, כסוף וקר

לילה בלי שמיים, לאן נעלמו פניך

וליבי רוקם בקצב

מאות פנטזיות אודותיך

והם רוצים בי, זאת יודעת

הם מחמיאים ונמשכים

אולם מוחי בך קודח

לא זוכרת הפנים

לילה בלי שמיים, איה פניך הנאות

נשכחות ואז חוזרות הן

עם אותן ההבעות

העגיל, והעיניים

התווים והשיער

לא אסתפק בדמיוני

האם לחוש בך מותר?

ערפיליות, אחת ושתיים

והסיגריה דמיונית

ומסתפקת בינתיים

בשתיקתך החד-צדדית

אתה אהבת, נא החזר זאת

מדוע התהפך גורל

כמה אושר רק ידעת

אולם הלכת, וחבל

לילה בלי שמיים, רק כוכב אחד או שניים

הכוכבים נשרו אט-אט

וביקשתי כך, בלאט

שאנו נהיה ביחד

ללא מורא, ללא הפחד.

לצד אחר שרצתי

אחר אשר אותי אוהב

ולא נמנעתי, אף על פי כן

מכוכביי להתחנן.

לילה בלי שמיים, חובקת רגל על מיטה

צרורות צרורות זוחל הבכי

שבוייה שנית בך, אהבה.

רק שיר, ללא משמעות, אין להתייחס לכך בשום אופן.

ואני מכוונת את הקוראים לפוסט הקודם והעליז, אנא מכם :) יש שם תמונה! (נו, מה, הרי זוהי האטרקציה האמיתית של קוראיי הבלוגים).

בחיי שיש שם.

עריכה: ללא משמעות, מה? על מי אני מנסה לעבוד. על מי.

אוהבת, שוב,

אוליביה. :]