אם להיות כנה סוף השבוע היה יחסית טוב ורגוע וככה גם השבוע התחיל. ביום ראשון נסענו להביא את המשקפיים והתחלנו את המסע המפרך והמדכא שנקרא 'בגדים לפסח'. המחשבה הזו שאהיה תקועה באילת למשך ארבעה ימים, מחוייבת לקרוא את ההגדה מהתחלה ועד הסוף, מוקפת בבני דודים מדרגה שניה++ לא משמחת אותי.. הצד של אבא זה הצד החמולתי, לא מתחברת אליו. מצד שני, הצד של אמא זה הצד הדתי.. אני לא יכולה להתחבר אליו מלבד הסיבה הפשוטה שאני לא דתייה, אלא בעיקר וגם כי אני לא רואה אותם כמעט.

הלכתי לישון היום ב6 בערך. יכולתי ללכת גם לפני אבל בלי סיבה נשארתי על המחשב. ממש כמו שעושים הרבה דברים בלי סיבה מסוימת..

קמתי בסביבות 11 וחצי- 12 בגלל שא' המדריך גרעין לשעבר התקשר. יש לי בעיה מעצבנת בטלפון שאם אני לא שמה על רמקול אני לא שומעת את השיחה. אז התעוררתי מזה ולא שמחתי לראות תשם שלו על הצג, אבל עניתי. הוא חשב שאני עוד תקועה בעבר כששאל אותי מה עם החתימת ויתור.. אבל אני הכנסתי לו ואמרתי שאני מחכה לטיפול של צהל. אז הוא עלק "יבדוק" את זה. שמענו על הקשרים שלך.

בטח הוא ממש לא רצה להתקשר אליי. זה יכל להיות ממש מצחיק אם הוא ונ' המדריכה שאיתו רבו ביניהם מי יתקשר אליי. אבל בגלל שנ' שתלטנית אש אז א' הפסיד. גם בגלל שהוא אדיש כזה.

המשך היום שלי לא היה מלבב במיוחד. איך שאבא חזר הוא התעצבן עליי שאני לא מוכנה לאכול עוף (מה לעשות שאני לא רוצה לאכול עוף?) ואז כבר ניצל את במת הצעקות וצרח עליי תחיים שלו שאני מזלזלת בגוף שלי ושלא יהיה לזה דרך חזרה, ואף אחד גם לא אומר לי את זה כי לא אכפת לאף אחד. אבל

אני "תופחת".

והוא מאשים אותי שאני לא עושה ספורט (רק לפני שבועיים הוא הציע לי להירשם לחדר כושר והסכמתי בשמחה אבל הוא לא עשה אתזה)

סמסתי לבנות שיחזרו אליי שיהיה להן זמן לדבר. אחת מהן התקשרה וביקשה שאחזור אליה מהבית אבל לא הייתי בבית, וכשכן הייתי אז השניה ענתה לה וברקע אפשר היה לשמוע אותם בהתקף צחוק לא נורמלי.

זה יד הגורל שמכאיבה לי ככה. לשמוע את כל האנשים החשובים לי צוחקים כאילו אין מחר, צוחקים משטויות, לא מסוגלים לענות לי בצורה נורמלית אפילו.

או שזה פשוט צירוף מקרים טהור.. או שכבר שכחתי איך זה לצחוק ובעצם מה שקרה שם לא היה יותר ממשעשע..

מה שבטוח זה דחק אותי לפינה ועכשיו אני בבאסה רצינית ובא לי לבכות. כי אני ניתקתי להם כי הם היו עסוקים עם עצמם, כי היא סמסה לי שהיא תחזור אליי מאוחר יותר אבל אני יודעת שזה לא יקרה.