מידי שנה הייתי מציין את האירוע הזה כאן בבלוג. והיום, היום בדיוק עברו 10 שנים מאז שהיא סירבה לי. היום בדיוק עברו 10 שנים מאז שהאהבה הראשונה שלי אמרה לי "לא".
אז כאמור היום אני כבר בעולם אחר, בזמן אחר עם אנשים אחרים והכי חשוב - אהבה חדשה בוערת וניצחית ויתר על כך - הדדית. אבל לא שכחתי ממנה. ולמרות שהקשר התנתק לו כבר דיי ממזמן אני עדיין זוכר את התאריך וזוכר אותה.
אליך אני מאוד מתגעגע.
אז כן עבר זמן רב מאז העדכון האחרון. ויש כל כך הרבה דברים חדשים שקרו וכל כך הרבה דברים חשובים שעומדים לקרות שהאירוע הזה מתגמד לעומתם.
אבל פתאום שמעתי את השיר הזה ברדיו וזה העלה דברים כל כך ישנים מהעבר. בעיקר התאריך הזה שהגיע אחרי 10 שנים. לכן החלטתי לכתוב לך את הדברים כאן.
את היית האהבה האמיתית הראשונה שלי, האדם שבזכותו הבנתי שגם אני יכול להתאהב. הבן אדם שבזכותו הבנתי מה זו אהבה אמיתית - לדעת לוותר על האושר שלי בשביל האושר של האחר, גם אם אותו אדם לא יהיה איתי בסופו של דבר.
בהתחלה היינו אומנם קצת רחוקים אבל לא עבר זמן רב עד שהקשר החל להתהדק באופן טיבעי. ופתאום היינו נפגשים המון ומדברים המון כמו החברים הטובים ביותר. אפילו בשלב מאוחר יותר אמרת לי שאם הייתי פונה אליך לבקש שניצא יחד, היית נענת בחיוב. אבל פיספסתי את הרכבת. כנראה זו אותה רכבת שתמיד הביאה אותי אליך. כנראה שממזמן כבר פספסתי אותה.
אבל היום אני בחיים אחרים, עם אישה אחרת ואהבה אחרת. וכששמעתי את השיר הזה, לא יכלתי שלא לחשוב עליך, כמה היה לי טוב איתך באותה תקופה בהתחלה. באותה תקופה לפני למעלה מ 10 שנים שהיינו עוד במדי צבא. כששנינו לא אמרנו שטוב לנו אחד עם השניה במילים, אבל בפנים היה לנו טוב וזה מה שהיה חשוב. פעם אני אהבתי אותך ככה.
מישהו פעם אהב אותי ככה
לעלות על ספינה לשלושה שבועות
באמצע הלילה שיכור מרוב אושר
לקפוץ הוא לא יודע לשחות
מישהו פעם רצה אותי ככה
אני הייתי יפה והוא די צעיר
כתבנו מכתב לא היה בזה פחד
שהכל אפשרי אם מספיק מנסים
בליבי כבר היית חקוקה, לא יכלתי לחשוב על אחרות והייתי הולך אחרייך תמיד. בא לבקר בימי חול בעירך הרחוקה ואפילו בשערי הבסיס הצבאי. גם אם חצי מהיום היה מתבזבז על נסיעות, היה שווה לי אפילו לכמה דקות איתך.
הרי ממילא אין לי הרבה שאני יכול לתת לך. ועבורי היה ברור שפרח כמוך לא גדל עם עשבי-בר כמוני ולכן אני צריך לתת את כל שאוכל. כי כל מי שהתבונן בנו מהצד לא היה רואה את ההתאמה. אף אחד לא היה מקבל או מאמין בזה. אפילו בקרב חברנו לא באמת האמינו בחיבור הזה ואפילו עד היום בכלל רובם לא יודעים על הסיפור המלא. אבל לי לא היה איכפת פעם. כי פעם אני אהבתי אותך ככה.
מישהו פעם אהב אותי ככה
לכתוב על היד בצבעים לתמיד
את ראשי התיבות של שמותינו ביחד
בתוך לב אדמדם עם פרחים
מישהו פעם רצה אותי ככה
לא היה לו אכפת מה אומרים אחרים
ואפילו שלא התאמנו ביחד
הוא המשיך לנסות ולכתוב לי שירים
ואז החלטתי סוף סוף להגיד לך כמה אני אוהב אותך וכמה את יקרה לי. זה קרה בדיוק היום לפני 10 שנים. אבל כשסוף סוף הייתי מוכן להגיד כמה אני אוהב אותך, זה כבר היה מאוחר מידי ומצידך הסיכוי שלי איתך חלף לו.
אז כן היה לנו כיף וטוב ביחד. אבל עכשיו אחרי שנחשפתי, נולדו הקשיים האמיתיים. כל פעולה, יחס ותגובה כעת נמדדת בצורה אחרת לגמרי בקשר. אבל הייתי מוכן לשאת זאת בשבילך. האדם היקר לי ביותר, בשבילך גם אם זה יהרוג אותי, אמשיך לחייך.
ובאמת כתבתי מכתב ארוך בו אני מסביר ומתאר את האהבה שלי אליך ואומנם אני מבין שאת אוהבת מישהו אחר. אך עדיין רשמתי וניסיתי להסביר למה אדם נפלא שכמותך לא מגיעה בכלל לאדם נבזה שכמוהו שרואה בך מטרה אחת בלבד. רשמתי שם שכאשר התייעצת איתי לגבי הבחור שאת רוצה רציתי לייעץ לך לעזוב אותו כי נראה שהוא מתעניין בדבר אחד בלבד ולכן הוא לא ראוי לך. אבל בגלל שידעתי כמה הוא חשוב לך וידעתי שאי אפשר לפסוק באופן ודאי שזה באמת הדבר היחיד שהוא רוצה, ייעצתי לך כן לנסות ואיך כן כדאי להתקדם איתו כדי לחזק אותך. כי ידעתי כמה את אוהבת אותו למרות שזה חד צדדי מצידך. כמו שהאהבה שלי אליך היא חד צדדית מצדי. לכן המכתב הזה מעולם לא הגיע לידיך. מעולם לא הגיע לידי אף אדם אחר מלבדי. פעם, פעם אני אהבתי אותך ככה.
מישהו פעם אהב אותי ככה
קצת בטירוף וזה היה לי נעים
מספיק בשביל לא לקום וללכת
כשמרוב אהבה נולדו הקשיים
מישהו פעם רצה אותי ככה
לכתוב לי מכתב של 20 עמודים
לתאר שם הכל על כשנהיה יחד
בתיאור מדויק עם פרטים
בסוף הבנתי שהקשר איתך ישאר בגדר ידידות בלבד. והחלטתי לאמץ אותו כך למרות שידעתי שזה יפגע בי. בשבילך הכל הייתי מוכן לעשות אפילו שאת מעוניינת באחר.
וכל פעם שאת מדברת עליו אני ראיתי אותנו יחד. בחיים אחרים שרציתי. אבל את החלטת לקחת אותו. ובסוף? בסוף גילית בדרך הקשה שאותו מעניין רק דבר אחד. אבל אני עדיין נשארתי שם כידידך הטוב ומוכן לתת לך את הכתף שאת צריכה בסבל שעברת. מי כמוני יודע כמה כואב זה. ותוך כדי שאני שם תומך בך, אני בתוכי חווה את כאב הדחיה כל פעם מחדש בשקט בליבי. כי את אדם שעבורו זה בהחלט משתלם.
ולמרות הכל החלטתי ביום האהבה לשלוח לך פרחים. רק כדי שזה יגרום לך לחייך. כך הייתי מתאר לנו את החיים ביחד, תומכים אחד בשני כשצריך. והייתי מוכן לכך גם אם זה מגיע רק מצידי כי היית כל כך יקרה לי. פעם אני אהבתי אותך ככה.
מישהו פעם אהב אותי ככה
כמו שהיום כבר בקושי רואים
אבל אני הטיפשה לא רציתי לקחת
את החיים שהציע שרצה להגשים
אז ככה למדתי מה זו אהבה אמיתית. אהבה אמיתית זה לא לדעת רק לתת, לחבק ולהיות שם שצריך ולחכות לתמורה, זה גם לדעת לוותר על האושר שלך בשביל האושר של האחר. גם אם זה אומר לעזור לצד השני להיות עם מישהו אחר בכלל. רק כדי שהוא יהיה מאושר באמת. אפילו אם האושר הזה לא כולל אותך בתמונה.
השנים עברו והקשר איתך התרופף לו לאט לאט. כי עם הזמן היה לי יותר ויותר קשה למשוך את הקשר הזה עבור שנינו. לי אישית היה קשה להיות זה שצריך יותר לפנות, לדבר וליזום כי ממילא זה כאב. ובהתחלה של הקשר את דאגת לפנות לא פחות ולכן בזמנו זה שרד הרבה יותר. אבל ברגע שהחלטת ליזום פחות, כנראה שלכן לאט לאט זה הרגיש עבורי שהיחס מצידך היה צונן יותר ויותר.
בהתחלה המשכתי להלחם כי רציתי לפחות לשמור על הידידות. אחרי הכל יש משהו שלא השתנה אף פעם - תמיד היית בן אדם נפלא שנעים להיות לצידו.
ולכן שנה לאחר הסירוב, ציינתי זואת בבלוג וככה ציינתי כל שנה ושנה. אך בכל שנה ושנה שהתרחקנו יותר מהאירוע, יצא גם שהתרחקנו אחד מהשניה ולכן הקשר שלנו רק התרחק יותר ויותר. והפניות נעשו מרוחקות יותר ויותר. אבל האהבה שלי אליך? לא דעכה. ולמרות שכולם מסביב אמרו לי שאני אתגבר עליך. ובסוף אתחתן ואביא ילדים ואתקדם רחוק בחיים לא הייתי מוכן לשמוע, את היחידה בשבילי. ככה חשבתי פעם. לפני שהחלטתי לעזוב את הארץ לכמה חודשים כדי להתנתקות מכל המשברים הכבדים שכללו בעיקר אותך. פעם אהבתי אותך כל כך שסוף סוף, החלטתי לעזוב אותך גם פיזית וגם מנטלית ויצאתי לטיול של חודשים מספר כדי שסוף סוף אוכל לעזוב אותך.
מישהו פעם עזב אותי ככה
עלה על מטוס למקומות רחוקים
ונשארתי ריקה משותקת מפחד
שיהיה לי רק טוב ורגוע בפנים
אולי זה ישמע קיטשי לגמרי אבל בטיול באחד המסעות, אי שם בסוף העולם ובשיחה עם ישראלית נחמדה כאשר נחנו בין ההליכות וישבנו על סלע, פתאום הבנתי שאני תקוע בחיים והגיע הזמן לקחת יוזמה ולהחליף עבודה, כיוון, לימודים ואנשים.
את הפעולה עצמה ביצעתי קצת מאוחר יותר כאשר בחורה מקסימה אחרת מהבלוג המליצה לי על עניין הלימודים באזור מסויים. והחלטתי לאמץ גישה זו. וכשעשיתי זאת באמת הגעתי פתאום כל כך רחוק כאשר מיקדתי את כל כולי במטרה הזו. וכך יצא שלא רק שהצטיינתי בלימודים וכעת אני נמצא בליבה התפעולי של חברה מוכרת בארץ, גם פגשתי שם את אישתי לעתיד.
לאותה בחורה מהבלוג מעולם לא יכלתי להודות יותר כי היא מחקה את זהותה וצר לי על כך מאוד שלעולם לא אוכל להודות לה. אבל אני תמיד אודה לה על כך.
וגם לך, אהובתי מפעם אני אודה. אודה לך שלימדת אותי מה זו אהבה. ובעיקר אודה לך על התקופה המקסימה שהיתה לנו יחד. היינו יושבים לשמוע את השירים המוזרים שלנו ולומדים אותם בעל פה. זוכרת? צוחקים ונהנים ומחזיקים ידיים. ספק ידידים, ספק זוג. פעם כשהיינו צעירים. פעם אני אהבתי אותך ככה.
מישהו פעם אהב אותי ככה
השמיע לי מוצרט מתקליטים ישנים
ואני הטיפשה לא הקשבתי ללחן
כי רציתי לטעום מהכל בחיים
ולמרות שפעם היית קוראת בבלוג שלי, ככל הנראה לעולם לא תראי את הדברים. ואולי זה לטובה, לא צריך שגם אצלך יפתחו פצעים ישנים.
אבל בשבילך? תמיד ישאר מקום מיוחד אצלי. כי גם כשמצאתי כבר את האהבה האמיתית שלי, אני מתגעגע לאדם ולחברה שהכרתי. מקווה שגם את המשכת והתקדמת בחיים. שהספקת לטעום מהכל, להחליט היכן לנטוע שורשים ואיך לבסס את חייך. והכי חשוב, אני בהחלט מקווה שאת מאושרת. היכן שלא תהיי.
מי היה מאמין שאעמוד במקום שאני עומד בו היום. היום לפני 10 שנים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
