כל כך הרבה זמן שאני מנסה להמשיך לכתוב כאן את מה שעבר. ועבר הרבה. אני רק רואה את הבקשות והחלמות שלי שנהגתי לציין כאן וחושב כמה פשוטים היו הבעיות פעם.
הכל היה קשור להאם אגיע או לא אגיע להרגשה טובה - האם אמצא מישהי? האם עדן מתגעגעת אלי? האם בסוף השבוע הזה גם אשאר לבד?
והיום? היום הבקשות הרבה יותר פשוטות אך חשובות. כמו כל אדם מבוגר שנשאל בתור לקופת חולים - העיקר הבריאות. רק סביב כך המחשבות עתה נעות.
לפני יום כיפור האחרון, במקרה עברתי ליד מרכז העיר והחלטתי הפעם לשלם את פדיון הכפרות. ברור לי שהכסף הזה יגיע בסוף לאנשים הלא נכונים. אבל השנה רציתי לבקש משהו שונה לחלוטין. השנה ביקשתי רק בריאות.
הבחור הדתי עם הזקן התפלא ואמר - בדרך כלל רק אנשים מבוגרים מבקשים מה שאתה מבקש. חייכתי ואמרתי שזה הדבר שהכי חשוב לבקש, הוא הניד את ראשו לאות הסכמה. ספק אם מתוך הבנה אמיתית או רק כדי לקבל במהרה את כספי. אבל זה רק יותר חידד את המצב הזה.
ועם זאת, פתאום הופעת אצלי בחלום, שרה. אחרי שלא דיברנו ולא נפגשנו כבר למעלה מ-5 שנים. את היית האדם הכי יקר לי. בזכותך הגעתי לאן שהגעתי, התקדמתי ואף הכרתי את כל מי שחשוב ומשמעותי בחיי. אבל משום מה החלטת שאת לא מעוניינת בקשר איתי יותר. לא שהסברת לי או שטרחת להגיד לי זאת. פשוט הפסקת לענות לי ולא משנה באיזו צורה נגשתי אליך. אפילו אם זה דרך אנשים שכן בקשר איתך. אפילו אז.
ובכל זאת, אתמול בלילה חלמתי עלייך, לבשת שימלת ערב ארוכה שכזו בצבע ירוק כהה אך מעט בוהק, ענדת שרשרת כסופה נוצצת עם תליון קטן, נעלת נעליים גבוהות חגיגיות והיית עם שיער אסוף ומקושט כאשר תלתל אחד מקדימה מלטף את לחייך. כאילו את נסעת לאירוע נוצץ כלשהו. מעולם לא ראיתי אותך כך. ופתאום אפילו הזמנת אותי לדבר, חיבקת אותי ורצית לשמוע מה שלומי ומה קורה איתי אחרי כל הזמן הזה. אבל דווקא אני הייתי המרוחק. זה שבמקום לשבת לצידך, מנסה לעקוף אותך כדי להמשיך הלאה ברחוב. כאילו שאני זה שלא מעוניין בקשר. ואולי זאת משום שאני חושש שאם אתקרב, אז הפעם תתרחקי לתמיד.
לא הספקנו להחליף מילה וכבר התעוררתי.
מובן שלא חזרתי לישון. רק נותר החור הגדול שהשארת עם הגעגועים. מביט דרך החלון אל הירח הגדול בשמים השחורים, לפני שהחשכה פוגשת את קרני האור הראשונים. שר לעצמי את השיר שלנו. כאשר כל אחד מאיתנו במקום כל כך מרוחק בחייו. ואני רק תוהה. תוהה אם גם את מביטה עליהם לפעמים.
It's just another night
And I'm staring at the moon
I saw a shooting star
And thought of you
I sang a lullaby
By the waterside and knew
If you were here,
I'd sing to you
You're on the other side
As the skyline splits in two
I'm miles away from seeing you
I can see the stars
From America
I wonder, do you see them, too?
את יודעת שרה? את הידידת אמת הראשונה שלי. מעולם לא רצינו אחד מהשניה דבר למעט הקשר הטהור שלנו.
לפני שהכרתי אותך, חייתי בעולם שבו האינטרנט עוד לא היה כל כך נגיש בכל בית. בעולם שבו החברים שלך לרוב יהיו אך ורק האנשים מסביבתך, אלה שלמדת איתם או שגרים בשכונה. ולכן האיכות של הקשר היא דיי מתפשרת. כי אפילו אם יש לי חבר שאני מכיר אותו עוד מהגן. תחומי העניין שלנו כל כך שונים ומה שמחזיק אותנו חזק זה הדבק של העבר וזכרונות הילדות.
ואז את הופעת בחיי לפני כ-13 וחצי שנים. גיליתי שאני סתם נמצא עם אותם חברים מהשכונה כי זו המציאות שיכלנו להרשות לנו.
פתאום הרגשתי תמיכה וחיבור אמיתי והדדי. יום אחד דיברנו בלילה כשהייתי עוד מרוסק מהאהבה הנכזבת בעקבות דנה. ואת לא ויתרת, הגעת לביתי ולקחת אותי בכוח שנצא ונהנה. ממש החזקת פיזית את ידי ומשכת אותי אל מחוץ לביתי למרות שהתעקשתי שהכל בסדר ושאני סתם רוצה להיות לבד. לא ויתרת וידעת שאני במצב המעיק הזה ורק רצית לשמח אותי. צחקת איתי ויצאנו לבלות בערב שלעולם לא אשכח. איך החזקת לי את היד ולקחת אותי אל האור.
וביחד, בזכות האור המקסים שבקע ממך אל תוך החשכה שהיתה בתוכי, פיזרנו שביל של כל הכוכבים שהובילו אותנו למקום הרבה יותר חמים, ביתי ונעים. למקום שבו סוף סוף הרגשתי שייך ואני מקווה שגם את הרגשת כך לפחות באותה תקופה.
אולי אני צריך להיות אסיר תודה שלפחות אם אני מסתכל רחוק אל עבר האופק, אני יכול לראות איך האדמה נפגשת עם השמיים. בדיוק כמו שאנחנו נפגשנו מעולמות כל כך מרוחקים. לפחות אני יכול לראות שזה קרה.
So open your eyes and see
The way our horizons meet
And all of the lights will lead
Into the night with me
And I know these scars will bleed
But both of our hearts believe
All of these stars will guide us home
ובאמת. את ואני מצאנו עוד עשרות קשרים חדשים מכל מיני מקומות בארץ. עם חלקם אני בקשר טוב עד לעצם יום זה. בזכותך. אבל את המשכת עם קשרים אחרים למקומות אחרים והותרת אותי מאחור. כנראה כמו שאני הותרתי את אותם חברי ילדות מהשכונה מאחור. כי לעומתם, יש לי בזכותך חברים אחרים שבאמת תחומי העניין איתם מתפתחים בצורה זהה וטובה. וכמו שאני השתמשתי באותם חברי ילדות במעין מדרגה כדי להמשיך הלאה, כך גם את השתמשת בי.
איפשהו, עצוב לי שאני בסך הכל מדרגה זמנית בדרך חייך. אבל אני שמח שלפחות לקחתי את החלק הזה. שרק לרגע אחד היינו מחוברים ביחד. רגע אחד קטן בו אפשר לראות אותו רחוק כאשר מביטים אל האופק.
ואולי לכן היום חלמתי עלייך וחשבתי עלינו. בחזרה אל אותם זמנים טובים שהלכנו ביחד למקום המיוחד שלי. אותו מקום שהייתי נוהג להגיע לבדי כדי לחשוב. אותו מקום שכאשר היינו בו ביחד, היינו מכוסים בשמיכה ענקית של כוכבים מתחת לשמיים.
ואיתך בפעם הראשונה בחיי מצאתי את עצמי מחזיק יד לאות תמיכה והבנה. כן, התאהבתי באדם שאת. לא באופן רומנטי, אלא באופן טהור כל כך. ידידת האמת הראשונה שלי.
ואז סיפרתי לך שיש כוכבים שאנחנו רואים רק את האור שלהם, אבל הם בכלל כבר מתים ממזמן. רק האור שלהם עוד נשלח אלינו דרך מליוני שנות אור.
כמובן שהיית צריכה להתבדח על כך ולהרוס את האווירה. אבל אז, לא היה אפשר להרוס את הקסם הזה באמת.
האם עכשיו את גם רואה את אותם הכוכבים שלנו? האם את זוכרת מכך דבר מה?
I can hear your heart
On the radio beat
They're playing 'Chasing Cars'
And I thought of us
Back to the time,
You were lying next to me
I looked across and fell in love
So I took your hand
Back through lamp lit streets I knew
Everything led back to you
So can you see the stars?
Over Amsterdam
You're the song my heart is
Beating to
אני מקווה שטוב לך עכשיו איפה שאת נמצאת. את לא רוצה לשתף אותי בכך ואני מבין, בעולם שלך אין מקום לאנשים מסוגי. אבל הייתי שמח אם הייתי מקבל אפילו מכתב אחת לשנה. סתם לשמוע מה את עושה. מה משתנה אצלך, ואיך את מתקדמת. אפילו ממש בקצרה.
בינתיים רק מאחורי מרקע הטלוויזיה אני עוקב אחר הפירסום שלך ומתגאה. מתגאה עם צביטה קטנה בלב שפעם אני הכרתי אותך. אבל לפחות זה היה פעם.
רק אם נביט לאחור, נראה את החיבור שלנו משני עולמות שונים לחלוטין, אך באופק האדמה והשמיים נפגשים. איך פעם גם את ואני נפגשנו.
והיום, לא משנה כמה אצעד, לעולם לא אגיע לנקודה בה האדמה והשמיים נפגשים. ולמרות שאני יכול לראות אותך רק מעולם אחר, היום את הכוכב שזורח עבור כל כך הרבה. כבר לא רק הכוכב שלי.
So open your eyes and see
The way our horizons meet
And all of the lights will lead
Into the night with me
And I know these scars will bleed
But both of our hearts believe
All of these stars will guide us home
ביום הולדתך האחרון החלטתי לשלוח לך ברכה מהילד המשותף שלנו כביכול שנהגנו לצחוק שיש לנו. ואת ענית לי. בפעם הראשונה מזה 5 שנים, הגבת. לא היה הרבה תוכן חוץ מתודה. אבל היתה תגובה.
כל כך חששתי לענות בחזרה כדי לא להרחיק אותך שוב. מאז עברו הרבה חודשים ולא הגבתי. לבטח ממילא לא היית עונה.
כנראה שאחכה ליום הולדת הבא שלך. אז ילדנו המשותף כבר יחגוג בר-מצווה. :)
אני יכול לראות את הכוכבים שלנו עדיין זורחים. האם גם את רואה אותם משם?
And, oh, I know
And oh, I know, oh
I can see the stars
From America
ואז אני נזכר באותו סיפור שסיפרתי לך על הכוכב המת. אולי האור שאת שולחת אלי כבר מזמן הפסיק להיות שם. מגיע אלי רק מה שנשאר מאותו כוכב שכבר מזמן לא שם בשבילי. אולי אני ניזון מהתקווה של כוכב שמת.
חשוב לי שתדעי שאני תמיד כאן בשבילך. הלוואי שהיית נותנת לי קצת להכנס. אבל אני מבין שמצידך זה פחות מתאים ושזה עולם אחר לחלוטין. כמו שזה עבורי מאותם חברי ילדות. אז אני לא אפריע בדרכך. רק מאחל לך המון בהצלחה ושתמשיכי לזרוח מול כל העולם. ומקווה, שיום אחד כן תרצי לחזור כדי לספר את אשר עבר עליך. אני אחכה, תמיד.
ושוב. תודה לך, על הכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
