Fortress of Solitude

הסיילונים נוצרו על ידי האדם

ויש להם תוכנית

כשהאדם מגיע למצבים נואשים הוא נאלץ לפעול בדרכים נואשות כדי לשרוד. יש האומרים שלפעמים דרך השרידה בכל מחיר הזו בעצם מובילה למצב המוות בעצמו. עניין דיי אירוני אך לפעמים חסר כל ברירה אחרת כי חשוב למצוא כיצד האדם ישרוד. עניין נעשה אפילו יותר אירוני כאשר מה שיצרנו כולא אותנו בסוג של גטו חיינו, מתהלך בתוכנו.
כך חייו להם גזע הסיילונים בקרב בני האדם. סוג של רובוטים מתקדמים שנוצרו על ידי אותם האנשים שעתה נשלטים על ידי הסיילונים.

וכך עתה הסיילונים שולטים בטירור ופחד. הם אפילו גורמים לבני האדם לצאת כנגד עצמם בזכות בוגדים ומלשנים שנכלאו למצב נואש ומקבלים הטבה קלה בכדי לחזק את עוצמת הסיילונים - הרי לא תמכרו כמה אנשים זרים מהגזע שלכם כדי לשמר על חייכם ועתיד ילדכם?

אבל תמיד אנשים ידעו לעמוד גם בצד הקיצוני השני של המשוואה וחלק השיב קרב בתקווה שיגיע השבט המושיע שהופרד מהם בזמן המלחמה אשר ברשותו האמצעים להלחם. אפילו שעברה כבר שנה מאז הקרב, הם עדיין חיכו, מרדו ופגעו במה שאפשר גם אם זה היה במחיר יקר ביותר. בדרך הנואשת הזו דגל סגנו של המפקד אדאמה, סול.

אני מניח שכל אחד יכול למצוא את עצמו במצב זהה שכזה - משהו שיצרנו, שהתערבנו. אולי אפילו סתם פעולה קטנה שעזרה במקצת לעניין מסויים לתפוס תאוצה. ובסופו של דבר אותה משמעות שיצרנו או שעזרנו ליצור, מתמרדת כנגדנו. כולאת אותנו במצב מעיק שכזה. אם למשל מדובר בחברים או זוג ששידכנו או תמכנו ועתה שניהם מפקירים אותנו. אם מדובר בדבר מה שהענקנו למישהו וכשרצנו עזרה הקשורה לנושא בשביל אירוע חד פעמי, אותו אדם הפנה את העורף. או אפילו אם סתם עזרנו למישהו ובתמורה מצאנו את עצמנו בודדים מאחר שעכשיו אותו אדם במקום טוב יותר. אלה חלק מהדברים שמשאירים את האנשים דיי נואשים למצב ולפעמים גם מוביל לפעולות בלתי הולמות.

כאשר עזרתי לא מעט לשדך בין אלעד לענבל, לא ידעתי שכשנה וחצי לאחר מכן אני וענבל לא נדבר יותר. גם כאשר בתחילת הקשר של ענבל ואלעד הייתי נוהג לערוך שיחות ארוכות ביותר כדי להסביר את מצב הצדדים וליישר את ההדורים, לא ציפיתי שתעלה בגידה שכזו נגדי. שלא נדבר על זילזול ושקרים.

אבל זה קרה, הריב עם ענבל עלה. בהתחלה בתמימותי זה מאוד פגע בי ואיכזב. אך כיום בהבנה בריאה יותר, זה עניין שכבר לא כל כך הפריע לי מאחר שזה בעצם סוג האדם שהיא. אפילו אחרי שהכנתי לה מתנות מרשימות בעבר הרחוק. אפילו אחרי שדאגתי לה כאשר כולם שכחו והתעלמו מהיום הולדת שלה. אבל כאן רק אני זה שאשם שהאמין בטיב ליבו של האדם.

וכאשר האדם עומד בתיסכול הזה הוא חושב לעצמו - ולו יכולתי לקחת את כל זה בחזרה? לו יכלתי לקחת את מה שעשיתי ולפרק אותו מאחר שאינו מוצא חן בעיני יותר? אז הדברים היו הרבה יותר פשוטים. אבל האדם לומד להבין שיש טעויות שעליהם צריך לשלם כי אי אפשר להחזיר אירועים מסויימים לאחור.
ואם היה לך את הכוח לעשות כן? אם היה לך אפשרות לקחת בחזרה את מה שעמלת בעבורו אשר נעלם לריק? היית פועל כך?

התשובה שלי היתה מייד חיובית. מדוע שארשה לדבר טוב לקרות על חשבון פעולת עברי לאדם אחר שלא מגיע לו? ולכן בימים האחרונים היה ריב לא קטן שהעלה הרבה דמעות אצל ענבל וריב בממלכת גן העדן של חייה. עניין שלא נעשה באופן ישיר כנגדה מצידי. אך במלחמה תמיד יש קורבנות - גם מצד אלעד.
לכן כאן כבר החלטתי לעצור בהתקפה מכמה סיבות. הסיבה העיקרית היא משום שזה יצור לבסוף סוג של פילוג ואשמה כלפיי כאחד שגרם לכך. כי אומנם כשאתה עושה מעשה טוב כמו לחבר זוג איש לא זוכר, אבל כשתעשה מעשה רע כמו לפרק זוג - איש לא ישכח.

כך שעכשיו הכל טוב ויפה בממלכת האוהבים וסיילונים עוד שולטים בבני האדם לאורך תקופה. אבל היהירות הזו של הסיילונים מונעת מהם להבין - גם לאדם יש תוכנית.

לתבונה הזו הגעתי לפני מספר ימים כששכבתי לי בהנאה בחוף הים, מלפניי הים ומשמאלי שרה.
שרה: "אתה רוצה כבר לספר לי על השינוי שלך?"
אני: "איזה שינוי?"
שרה: "בחייך נו, ספר."

את שיחתנו קטע חבר אחר שלפתע הופיע בים. ואז כבר לא הספקנו יותר לחזור לשיחה. קבעתי עם שרה שנלך ליום למוחרת. וכאשר הגיע לידי אופציה לקבוע משהו אחר, קבעתי ללא הרבה היסוסים. שרה בכלל לא התקשרה שנלך ואני בכלל שכחתי מכך עד עכשיו. זה היה דיי צפוי שהתיכנון הזה מצידה לא יצא לפועל שזה אפילו לא משהו שכל כך שמתי לב אליו. אולי משום שהייתי דיי עסוק בימים האחרונים. ואולי משום שהיא פועלת כך כדרך קבע ולכן גם אם היא כן יכלה, זה לא היה מפריע לי כל כך לאור ההיסטוריה שלה.

כך יצא שבימים האחרונים במקום זה, מצאתי את עצמי מבלה עם ערן המון. בערך כ-3 ימים רצופים שאנחנו צוחקים ומתבדחים וגם עומדים על הקריזות אחד של השני. זה פשוט מרגיש כמקום השייך למרות כל הדברים המגעילים והמוזרים מסביב. בסך הכל כל אדם קיבל לידיו את הקלפים כשנולד. עכשיו כל אחד מאיתנו צריך לדעת כיצד להשתמש בהם ומתי לחשוף אותם בדרך הטובה ביותר כי לא כל אחד מקבל קלפים גבוההים ומושבחים, אבל גם את הפחות טובים אפשר לסדר ברמה מספיק טובה בכדי לנצח במשחק החיים.
אפילו אם אני נאלץ לפעמים להתמודד עם מצבים מוזרים מצד ערן. כמו למשל כאשר ביקשתי 2 שקיות מביתו והוא טען בסירוב שהוא לא רוצה לגמור את כל השקיות בבית. ויש כמובן עוד הרבה אירועים שונים, אבל מעבר אליהם יש גם הרבה חוויות וחיבור מצחיק כמו למשל באותו ערב שהיינו במועדון השבוע. המצב היה מעיק ולא ממש נהנתי שם, אבל בזכות ההומור ההזוי שלנו צחקנו המון על הסיטואציה שפיתאום נזכרת כחוויה. אפילו שפיספסתי 3 הזדמנויות שהיו לי מצד הבחורות.

באחד הערבים היינו במסיבה אצל "המנוול". מוזר לראות שאנחנו פיתאום מתחברים מצויין וקרוב, אני מבין טוב יותר את מניעיו ומסתדר איתם. ערן עדיין סולד מ"המנוול" בצורה צבועה-נסתרת כי אחרי הכל, גם ערן הגיע למסיבה שלו. והיה דיי נחמד למרות הכל. הרי אני לומד לפעמים גם כמה דברים שעוזרים לי להבין טוב יותר את הסיטואציה - לקבל יותר מידע. לראות איך ממעשיו השלילים של "המנוול" עוד מעריצים אותו באופן עיוור. ובמקביל לראות גם את חולשותיו - איך יעל משחקת עם "המנוול" בכל פעם שמתחשק לה קצת תשומת לב ממנו ואיך הוא נופל כקורבן שלה תמיד: היא נותנת לו לנשק אותה בלחי ובתמורה הוא עושה לה מסאג' ברגליים.
הוא יעשה הכל בשביל להצליח בדרכו, הכל. וסביר להניח שיצא מכך ביד רמה. וכך גם ערן ינסה לפחות, וכך גם אני. למרות ש"המנוול" לא כל כך שייך לחבורה שלנו, הוא גם לא יהסס למכור כל פיסת אנושיות שיש לו ובעיקר של אחרים, בשביל לפגוע ולהשיג את מבוקשו. כפי שעשה לאחת הידידות הישנות שלי. והאבסורד שעוד יעריצו אותו על זה. זה הכוח שאני שואף להתעלות עליו. וכמו ערן שיהיה מוכן למכור ולהפרד מכל חבר טוב שלו רק בשביל האגו שלו. ואז לשכוח מכך כשצריך אותם. כולנו חלק מהמורדים בקרב נגד הסיילונים. תוהים כיצד ניתן להציל את האדם, את עצמנו.

הרי שהאינסטינקט האנושי יהיה להאשים את הסיילונים ולראות אותם כיצורים הרעים והפוגעים. אבל בסופו של דבר כמה שונה היה האדם מהם? כשהאדם שלט בהם, העניק להם את התודעה והחיים כדי להגיע למסקנות מחקריו או בידורו האישי. מדוע הילדים אשמים על חטאי ההורים?
וכך תמיד השאלה האנושית העיקרית שעלתה היתה - כיצד ניתן להציל את האדם מהמצב הזה. אבל השאלה שלא נשאלה היא - מדוע יש להציל את האדם? מדוע האדם ראוי לאותה הצלה?

וכשאחד מסגניו ביקש למתן את פעולות המרד שאולי מעלה את האדם באור שלילי לא פחות, ענה לו סול בנחרצות:
"אנחנו בצד של השדים. אנחנו אנשים רעים המתהלכים ברחבי גן העדן. נשלחנו על ידי כוחות המוות כדי להפיץ חורבן והרס, להיכן שלא נלך."

עריכה:

מסתבר שענבל סיפרה לנטלי את הצד שלה לעניין הריב. עניין שממש אינו קשור למציאות ולמה שקרה. מסתבר שאולי הקלתי במצב העניין עם ענבל ושעכשיו תור המהלך שלי.