לפני כשנתיים כתבתי עליה. אותו קשר שהכרתי ממדינה אחרת שחוגגת היום יום הולדת, הפוסט על קוני.
וכמו אז גם הפעם אבקש לא לשאול שאלות בנושא כי את הפרטים המלאים לכך אכתוב ביומן המסע.
עד היום אני מתקשה להבין זאת. איך מאז שהכרנו ועד לפני שלוש שנים היינו קרובים כל כך שהיית מוכנה להגיע אפילו עד לכאן בשבילי וכשנה לאחר מכן כבר פיתאום היית הרבה יותר רחוקה וקרירה אלי. כאילו שאמרתי או עשיתי דבר מה שאינך מוכנה לספר לי למרות ששאלתי.
מאז הפעם האחרונה שכתבתי לך עברו שנתיים ומאז קרו מספר דברים. למרות שחשבתי שניתקת איתי לחלוטין את הקשר כי עד לפני שנה, לא דיברנו כמעט בכלל.
אבל אז הגיע הטיול הגדול שלי שיצאתי אליו. בטיול כשהגענו ליפן ארז פגש חבר יפני שלו שהוא מכיר שנים. זה אוטומטית הזכיר לי אותך וחשבתי שאולי גם אנחנו נוכל להפגש במהלך הטיול הזה למרות שאת גרה במדינה אחרת לגמרי ולמרות הריחוק הגדול. אחרי הכל דיברנו על הפגישה שלנו במשך שנים וחשבתי לשאול אותך.
הייתי דיי לחוץ לאיזה תשובה אקבל ממך. הרי לאור המצב הלא ברור זה כבר לא היה ודאי כמו בעבר. ובאמת הופתעתי לטובה כשראיתי את התלהבותך בנושא. כאשר כתבת שאת קצת עסוקה בלימודי האוניברסיטה כתבתי שאפשר מועד אחר, אבל התעקשת שאגיע ואמרת שנפתור את הבעיה. לא רק שהתעקשת שאגיע לישון אצלך, גם מייד התלהבת לעזור לי למצוא אוכל כשר כי ידוע שיהודים נמנעים מלאכול חזיר לרוב. זה לא משנה כרגע מה אני אוכל ומה לא, עצם העניין שדאגת ככה מאוד נגעה בי וכך החלטתי - אני מגיע לבקר אותך בטיול שלי. שמחתי שזה הזדמנות שלי ליישר איתך את ההדורים וכמובן שסוף סוף לפגוש בך.
את זוכרת כמה דיברנו באימיילים על מה שנעשה כשניפגש? את זוכרת כמה דיברנו על החוויות שנצבור, ומה שנעשה ביחד? ממש תיכננו ודיברנו על הרבה דברים.
וככה כאשר עמדתי לי בשדה התעופה ממתין שתגיעי לראות אותי בפעם הראשונה, שאלתי את עצמי: האם זה מה שאת מצפה לזה עכשיו? לכל אותם דברים שדיברנו עליהם? אני אמור לראות אותך כאן ולעשות מה? ללחוץ את היד? לחבק? ומה יהיה בדירה וכיצד עלי לנהוג? והכי חשוב - מה את מצפה ממני לאור האירועים האחרונים?
את הפירוט למה שקרה שם ובכלל לאירועים שהיו באותו הביקור ארחיב בסיפורי יומן המסע. אבל אציין שכאשר פגשתי בך כל כך רווח לי כשראיתי את המתנה שקניתי לך לפני שנתיים על צווארך. אותה שרשרת חמודה המייצגת את ישראל.
לאחר טיול בעולם ובמדינות שונות קל לראות דפוסי התנהגות שונים כל כך ממקום למקום. אפילו שזה אולי דיי מכליל, זה עדיין אווירה שמשתמעת מכך: אם למשל בסין אנשים לא מתביישים להצביע עלי ולהגיד שאני מוזר לחבריהם או לצחוק על הנושא, ביפן למשל הם בקושי יצרו אפילו קשר עין כי זה לא מנומס. וכך לומדים לגלות שיש הרבה דפוסי התנהגות שונים בארצות שונות.
אם בישראל הפתיחות והעמידה על שלך כדי לא לצאת 'פריאר' עומדת בראש רשימותיהם של הרבה אנשים, במדינות אחרות הנימוס, הכבוד והאיפוק עומדים הרבה יותר גבוה. ואני עדיין לא בטוח מה באמת יותר טוב. האם החוצפה לצד הישירות הזו שידועה באופי הישראלי או בעצם הנימוס והזיוף של האופי המאופק יותר. הרי לפחות כשישראלי מרוצה לרוב אפשר לדעת זאת כמעט בביטחה. אבל במקרה שלך באמת לא ידעתי מה את מרגישה.
מיותר לציין כמה נחמדה ומקסימה היית אלי בהתנהגותך. על כך אני לא מעז אפילו להעלות חשד שלילי אחד. אבל זה לא היה אפילו קרוב למה שהיינו מדברים עליו תמיד. ואני לא מדבר על הדברים האינטימיים שהיינו חולקים אלא אפילו בקשר הידידותי והקרוב. אי אפשר להתעלם ממשהו רחוק ומוזר שהיה בנינו, משהו רחוק ולא מובן שאני עד עכשיו לא מצליח להסביר. זה כאילו הרגיש שהייתי קרוב משפחה שאת צריכה לארח כי אבא אמר. וזה מה שהיה מוזר לי כי עדיין התלהבת שאגיע וביקשת שאהיה שם. אפילו בתקופת המבחנים באוניברסיטה שלך ולמרות שהצעתי מועד אחר. רק עכשיו אני מתחיל לחשוש שמדובר בפניית נימוס למרות שכאשר נמנעים מהצעה שכזו זה גם נחשב סוג של העלבה במקומות מסויימים.
בכל מקרה לאחר הפגישה המוזרה הזו ואלפי תודות שאני חייב לך, חזרתי לארץ. משם שלחתי לך כמה אימיילים ורק לראשון ענית ולכן אפילו מתנת תודה לא הספקתי להעניק לך מאז. כאילו לא נפגשנו בכלל ושהקשר נחתם סופית וכביכול האירוח הזה היה לסגור סוג של חוב. פעולה שהתחייבת וסיימת לעשות.
עברה כמעט שנה שלמה מאז שפגשתי אותך בשדה התעופה וככה להפתעתי, ביום הולדתי שהיה בסוף השבוע האחרון, אני מקבל ממך הודעה לפלאפון:
"יום הולדת שמח! מה שלומך?
מקווה שתהנה וגם תזכה לנוח ושיהיה בהצלחה.
חושבת עליך.
בכבוד רב, קוני"
הייתי כל כך מופתע לקבל ממך הודעה לאחר שהתעלמת ממני בצורה דיי ישירה. ועוד לכתוב שאת חושבת עלי? אני באמת לא מבין את חוקי המשחק ומה את מנסה להגיד. אבל שלחתי לך הודעה בחזרה שאשמח אם תוכלי לתת לי את הכתובת החדשה שלך כדי שנוכל לתקשר. אך לא חזרת אלי מאז.
אבל היום זה יום הולדתך והחלטתי לשלוח לך לאימייל הישן את הברכה שהכנתי. לא בטוח שהאימייל הישן שלך עוד פעיל ולכן ביקשתי שתיצרי קשר. אבל לכל מקרה שלחתי בנוסף הודעה בפלאפון ואני אשלח לך ולבני משפחתך מתנה. אחרי הכל כולכם אירחתם ודאגתם לי בצורה מקסימה.
וכך שוב פעם היום שמעתי את השיר שלנו.
No word to say, no reason why
I believe in that you're my best friend
Don't have to cry, don't say goodbye
Cause I know that you are my best friend'
No word to say, no reason why
I believe in that you're my best friend
Don't have to cry, don't say goodbye
You're the one and only my best friend
בסרט ששנינו אהבנו והתרשמנו מהדמויות והסיטואציה שהם מזכירים אותנו עקב המרחק הבלתי אפשרי, הם סוף סוף זכו להפגש, בדיוק כמו שאנו זכינו. ואז היה להם אפשרות לחזור לעולם שלהם בפעם האחרונה או להשאר לנצח בעולם האחר. בסוף כל אחד מהם חזר לעולמו שלו. שם הם נשארו להביט בשמיים ולחשוב אחד על השני.
כך אני נשאר לתהות אם הקשר שלנו ימשיך הפעם? האם השמיים שלנו גם כאלה קודרים? כי זה מה שנראה מעל הבית שלך שהפעם אני יכול לראות בעיניי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
