יוו......

אני באמת לא מבין את זה.

איך זה, למה זה, כשכל כך לחוצים ומפחדים מה ילך לקרות, הולך לקרות בעצם הדבר הכי מדהים שבעולם?

איך זה שאתה כל כך מפחד וחושש ולא יודע מה הולך לקרות, הכל יקרה כל כך טוב, וכל כך מהנה, וכל כך מקסים, כל כך ההפך ממה שחשבת?

אז זהו, מה שאני רוצה להגיד, זה שלמרות כל החששות שלי והתקפי הפאניקה שהיו לי, ניפגשתי איתו, והיה לי את הערב הכי מדהים בחיים שלי.

באמת, ואני לא מגזים.

מישהי כתבה בתגובות שאני בקושי מכיר אותו ואני כבר מאוהב.

אז זהו, שזה ממש לא "בקושי מכיר אותו", אני מכיר אותו טוב מאוד. אולי הייתי צריך להרחיב קצת לפני או להגיד אחרת.

אבל זה לא משנה עכשיו.

בכולופן, נפגשנו, והחברה הטובה שלי שאמרה שהיא תבוא להפגיש ביננו, הבריזה לנו.

כך שנשאר רק אני והוא.

בהתחלה נכון שהיה קצת מפדח וקטעי שתיקה, אבל אחר כך זה התחיל להתפתח והתחלנו לדבר, והסתובבנו, והלכנו לאיזה בית קפה אחד שהיה קרוב.

ודיברנו. וסיפרתי לו. למרות שמתתי מפחד וחשבתי שאני הולך להתעלף מרוב לחץ. והוא ממש הפתיע אותי כשהוא לקח לי את היד, וליטף אותה. ואמר לי לפתוח את העיניים, כי הכל יהיה בסדר, כי הכל יהיה יותר מבסדר. הכל יהיה נפלא.

אם לא הבנתם כל כך ממה שניסיתי להגיד, זה שגם לו יש רגשות כלפי.