There`s Just Too Much That Time Cannot Erase |
| 6/2004
באסה לא נורמלית
לא יודעת...כאילו אני בבאסה ממש אבל ממש ממש.
היום כל השכבה שלי הלכה לשפיים וחיכיתי לזה כל כך ובסוף לא הלכתי! ולמה לא הלכתי? כי לא עשיתי שעווה. והמצב שלי על ה-פ-נ-י-ם. וידעתי שאם אני אלך אז אני אתבאס כי כולם נכנסים למים ואני לא. אבל לא חשבתי לעצמי שאני אתבאס חבל על הזמן אם אני אשאר בבית.
ועכשיו אתם שואלים את עצמכם למה לא עשיתי שעווה? כי אתמול כל היום הייתי עסוקה בלעזור לחבר שלי בעבודה. לא משנה שרק סבלתי מזה אתמול ובסופו של דבר אתמול בלילה בכיתי אבל באמת שאם עזרתי לו אז סבבה.
זה ממש נשמע דפוק אבל אני פשוט מרגישה רע עם עצמי.
הניתוח הולך וקרב ואני רק עכשיו מתחילה להבין את המשמעות של זה. את המשמעות שהולך להרס לי כל הקיץ. את המשמעות של אם הניתוח לא יצליח אני יהיה נכה לכל החיים. את המשמעות של להיכנס שוב לאותו מעגל של פיזיוטרפיות. את המשמעות של להיות לבד במשך חצי שנה. וזה רע וזה קשה. ואני יושבת פה מול מסך המחשב וכותבת ופשוט הדמעות זולגות לי בלי סיבה. משהו רע הולך לקרות ואני מרגישה את זה ואני תמיד צודקת בהרגשות שלי. הבטן שלי מתכווצת וזה הורג אותי בא לי פשוט ל-מ-ו-ת.
די נמאס לי. אני לא מצליחה לצאת מהדיכאון הזה ששורר אותי, מהחוסר עונים הזה. אני מסתכלת על עצמי ולא מבינה מה אני עושה עם החיים שלי. אין לי פשוט משמעות לחיים שלי.
פעם עוד הייתה לי משמעות פעם יכולתי אפילו לחפש משמעות היום זה כבר אבוד. היום הכל נראה כאילו הוא תלוי על משהו שבכלל לא היה באשמתי. הכל נראה מעורפל.
רע לי. כל כך רע לי. רע לי ואני לא יכולה להסביר. רע לי ואפחד לא יכול להבין. רע לי. רוצה ללכת מפה. רוצה סוף שבוע באילת רק אני וחבר שלי. רק אני והוא. כי הוא לא קשור לשום דבר פה. כי הוא נותן לי אהבה. כי איתו אני חופשייה. ממש הייתי רוצה את זה. לשבת בים בטן גב כל היום ולשכוח מהכל, מכל הצרות. מהמבחנים מההדרכה בצופים, מהמחויבויות מהכל. ללכת, לברוח ל3 ימים לחזור ולפתור הכל....
אוווווווף
| |
| כינוי:
Starshine
בת: 37
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
