כולם משתנים, גדלים ומחפשים את עצמם...
אל תשפטו אותי על מי שהייתי ומי שאני היום. אני עושה מה שטוב לי, וגאה בעצמי לאן שהגעתי.
יש לי עוד מה לשנות ולחפש את עצמי... אולי זה מה שאנחנו עושים כל חיינו...
החוכמה היא להיות אמיתי ואמיץ וללכת לפי הלב שלך, ללמוד מטעויות ולדעת שגם אתה צריך לזכור להישאר בן אדם.
מי אמר לך להיות איתה ולא עם מי שאתה באמת אוהב? מי אמר לך לנסות לאהוב בכוח מישהי שמההתחלה לא אהבת?
מי פקח את עינייך וגרם לך לראות מה שניסית לא לראות?
כמה אומץ יש לך, להסתכל לאמת בפנים? כמה אומץ יש לך להודות שטעית?
עד כמה אתה ער כדי להיות אמיתי עם מי שאתה?
מה אתה מוכן לעשות כדי להיות שלם עם מי שאתה?
כמה חוכמה יש לך כדי להיות עם ראש פתוח, לדעת להקשיב לסביבה, לדעת להתמודד...
האם הבנת שאם תנסה לברוח זה ירדוף אותך? כמה אומץ יש לך להצליח לא לברוח?
כמה תרוצים עלובים עוד יהיו רק כדי להגן על עצמך בזמן שזאת לא הדרך בכלל... תרוצים לא יעזרו וגם לא כל הסיבות בעולם.
כי אתה אחראי רק על עצמך וכשאתה מבין שאתה יכול לעשות שינוי בתוכך וזה לא קשור לאחרים תחוש הקלה.
זה מה שלימדו אותי החיים עד כה, כי אני יודעת שבאיזשהו מקום נפלתי קורבן לחיים שאין לי שליטה במי שגידל אותי ובאופן שבו גידלו אותי, באופן שבו הם עשו טעויות שפגעו בי, אני יודעת שאולי נולדי לחיים לא מושלמים בכלל, וחסר לי המון, אני לא מהילדים שברוך השם לא חסר להם כלום, חסר לי ואני מרגישה את החוסר הפנימי הזה, חסר חום חסר אהבה, הבנה, הקשבה..
וניסיתי לתקן, וניסיתי לשנות ולפעמים הצלחתי ולפעמים לא. אבל אני עדיין אופטימית ואוהבת את החיים למרות החסרונות שבהם. וכן, אלו חסרונות כואבים אבל אני חיה איתם... אני כל הזמן עוברת עם עצמי בתוך תוכי תהליכים לעבוד על עצמי שיהיה לי טוב, וזה קשה וזה לוקח זמן... אבל אם אין אני לי מי לי? רק אני יכולה להציל את עצמי. הכל בראש.. זה קשה ודורש עבודה אבל זה אפשרי להצליח לעבוד עם עצמך על כמה טוב לך... הכל תלוי גם איך מסתכלים, מאיזו זוית...
ואת חצי הכוס המלאה ומסתכלת לאמת בעיניים גם כשהיא כואבת... כי בלי זה הייתי אבודה, הייתי סגורה בתוך עולם שאני רואה בו רק רע, והחיים היו בלי טעם.
אבל יש בהם טעם...
מה אתם בוחרים? לראות את הטעם בחיים או להפנות עורף?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: